מדוע הגברים מביטים בפה???

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

04/04/2002 | 23:50 | מאת: חגית

שלום רב! אולי שאלתי ישמע בעיניכם טפשי, אך אני סקרנית אחת ולתמיד לדעת את הסיבה, ובכן. אני כבת 22 נשואה בלי. בזמן שיוצא לי מטעמי נימוס לברך לשלום את הגברים, אז ישנם גברים שבזמן שאני מחייכת מנימוס ואומרת להם שלום, הם מביטים בעיני (שזה הנורמה) ומייד ממשיכים להביט אך ורק בפי (בשפתי) בזמן שאני מחייכת. הרי זה נורמלי שאדם מדבר מביט בעיניים, מדוע רוב הגברים בזמן שאני מחייכת מחזירים לי שלום בו בזמן מביטים בשפתי? , האם זה לא מוכיח על "מבטים מלמעלה", הכוונה להתנשאות כלשהי? או בגלל (לא נעים לומר) שאני יפה, מאופרת להפליא ומקרינה סקסיות??? מעניין אותי התשובה מהפן הגברי, כי כשאני מחזירה שלום עם חיוך לנשים הם מחייכות חזרה אלי ומביטות אך ורק בעיניים, מדוע הגברים מביטים בשפתי, כן, האמת היא, שזה גורם לי מבוכה כלשהי. בתודה - חגית.

05/04/2002 | 06:33 | מאת: ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, השפתיים הנשיות מופיעות בפרסומות כמעוצבות בצורה קשתית ע"י האודם, בשרניות, אדמדמות, חושניות, וכו' - כי הפירסומאים יודעים היטב שזה מהווה לגברים תחליף ויזואלי לדימוי של אבר המין הנשי. יתכן ואופן האיפור או ההופעה שלך, מבליט את העניין הזה עבור הגברים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

05/04/2002 | 15:18 | מאת: חגית

נראה לי שלא ירדתי כל-כך לסוף דעתך, האם הם מוכיחים כאילו שבא להם עלי???- חגית. וכן, תודה על תגובתך אלי.

05/04/2002 | 16:27 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום חגית, מתיאורייך עולה שנישאת בגיל צעיר וככל הנראה יש משהו לא פתור בינך לבין עצמך בהתייחסות למיניות שלך. אני אגיד לך כן לשים יותר אודם או פחות אודם, כי זה צורך שלך. את מה הוא בה לספק? יש ללבן בטיפול מעמיק יותר. את מודעת היטב למיניותך (בעצמך אמרת "סקסית") ואת מפלרטטת "כזה כאילו" עם גברים, קצת "מתגרה" בהם ובוחנת היטב את תגובותיהם. אולי נישאת מהר מדיי, לפני שהזדמן לך "לטעום", לבדוק, לבחון את עולם הגברים, אולי את מרגישה החמצה כלשהי או צורך בריגושים ואולי קיימת בעיה עמוקה יותר בהתייחסות העצמית שלך אל מיניותך. נראה לי שמספר שיחות אצל אשת מקצוע - דווקא אישה - יכולות לעזור לך ללבן את הדברים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

05/04/2002 | 23:27 | מאת: אדם

?

06/04/2002 | 22:38 | מאת: חגית

ערב טוב לך! עלי לציין שאתה ממש גאון. יש דברים שקלעת בול עלי. נישאתי בגיל 20 עם בחור שאהבתי אותי בלימודי בתיכון. הוא מאד אוהב אותי ככל שעובר הזמן (וזה קצת מדאיג אותי) ההתרגשות אליו הולכת ופוחתת. כי למדנו יחד שנים רבות, הפרצוף כבר מוכר והורגלתי אליו. מעולם ועלי לדגיש מ ע ו לם לא אהבתי ולא יצאתי עם אף גבר לפניו ואחריו ומייד נישאתי לו. ציינת, שאולי אני מרגישה החמצה - רק לאחר שכתבת לי - נדלקה בי נורה אדומה, ואכן, אני מרגישה שאחמצתי ובגדול. אין לי חרטה שנישאתי לו, אך בדיעבד, אולי באמת הייתי צריכה לצאת עם יותר גברים להכיר את עולמם ולא לעשות צעד פזיז ולהינשא לו., מי יודע? אני מרגישה שלימה עם עצמי שנישאתי לו - וזה מה שחשוב. הוא בעל נפלא, אוהב, עוזר ובגדול. אך, אינני יודעת מדוע אני משקיעה מאמץ אדיר להתיפיף , להתאפר ולהיראות במיטבי מחוץ לבית, אני נהנינת "להתגרות" בגברים אחרים, למשל בארועים, ולהבליט את עצמי ביופיי - רק בכדי שכ ו ל ם הסתכלו עלי ורק עלי. ולשמחתי, אני מצליחה ובגדול להעיר את תשומת ליבם עלי. אני מרגישה באותו רגע בשמים. אגב, שמתי לב שלא קיבלתי תשובה ספציפית ממך - מדוע דווקא מביטים בפי ולא בעיניים שזה הנורמה. יש לי עיניים מאד יפות (מבלי להתגאות וזה עובדה בשטח). אני משום מה, מרגישה שהם מביטים בי בשפתי בגלל התנשאות כלשהי מצידם, כאילו מסתכלים בי מגבוה, מלמעלה למטה, זה גורם לי מבוכה לא מעטה. בשביל האינפורמציה שתהיה לך מושלמת, הרי תיאורי: שיער חום_בלונדיני, עור שזוף, עיניים ירוקות בהירות , ופה קטן מאד ואני מתאפרת בצורה בובתית. חשבתי, אולי אפסיק לשים שפתון ואז ישימו יותר דגש על עיני ולא על שפתי. לא נתקלתי בגברים שמביטים בנשים אך ורק בפה - זה לא מוזר?. כל הנשים דואגות להיראות הסטטיות ויפות כשהן בחוץ - האם זה לא לסנוור עיני גברים אחרים? האם אני כמו כולם, או ברגע שאני משקיעה הרבה אנרגיה בלהיראות יפה, רק בכדי שגברים אחרים יביטו בי - מראה על בעייה מסויימת? אל דאגה, אני לעולם ומעולם לא בגדתי ולא אבגוד בבעלי. אך אני נהנית להתבלט בחברה במובן גם היופי ושכל הגברים ליד נשותיהם יסירו את מבטם אך ורק עלי - זה מרומם את רוחי שקשה לתאר, ומרים את האגו שלי, אולי זה גלגל חוזר, כי אני רואה ומרגישה שהמאמץ שהשקעתי בו - כדאי והגברים מביטים בי בהערצה ובהתלהבות. רק אני קצת מודאגת מה אהיה בעתיד, האם אמשיך כך, אם היום אני רק בת 22, האם זה חולני, או שזה נורמלי בהחלט, שכל אשה אוהבת להתבלט וזוהי כעין תחרותיות. בעלי דווקא מחמיא לי ויודע לחזר אחרי, אך, אני מרגישה שאני מתחילה להיות שביעה ממנו כי "הכל " כבר מוכר לי, אולי אני מינית מאד מה רע בכך? רציתי תשובה אמיתית מהרופא לכל הנ"ל. ערב טוב לך ותודה רבה - חגית.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית