רציתי להוסיף
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני לא יודעת אם זה יעזור, אבל רציתי להוסיף שגיליתי שהם נהרגו כאשר ראיתי בטלויזיה את ההחיאה שנעשה בהם בשידור ישיר ממקום הפיגוע, דבר שללא ספק החמיר את המצב
שלום ליטל, אני מצטער לשמוע על אובדנך ועל השלכותיו. הנסיבות הנוכחיות מהוות אירוע מזמן לחזרת התופעות הפוסט-טראומאטיות מהן סבלת ואת עדיין סובלת. בד"כ אנו מחכים כחודש עד לאחר האירוע הטרומאטי עד שאנחנו מתערבים יותר לעומק. הואיל ועבר זמן כה רב ואת עדיין לא התגברת על כך, אני מציע לך לפנות לטיפול וכמובן, בריחה לחו"ל לא תעזור, להפך, עדיף לעבור את הטיפול קרוב ככל האפשר לסביבה בה הוא קרה, או במקרה שלך, לפחות לנסיבות המעוררות אותו מחדש, כאן בארץ עם מטפל שמכיר את המציאות הישראלית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
תודה על התשובה המהירה, מכיוון שלמדתי בפנימיה צבאית, האווירה שבה הייתי היתה אווירה "מצ'ואיסטית" בה לא נהוג להראות רגשות ולמי שהיה קשה עם המצב יכל ללכת לקב"ן כמובן שעל אחריותו מונחות תוצאות המפגש עם הקב"ן (מטרת המפקדים היתה כמה שפחות להעלות את הנושא ולמנוע מפגשים עם קב"ן), ויותר מכך, רק כלפי אנשים שהיו קרובים אל ההרוגים במיוחד כמו חבריהם לחדרים היתה הבנה לכן נטעה בי ההרגשה כי מכיוון שלא הייתי חברה קרובה שלהם אין לי זכות להתאבל עליהם. האם זה נכון? האם אין לי זכות להתאבל עליהם מכיוון שלא הייתי קרובה אליהם במיוחד?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
