ביטחון עצמי

אני בטיפול אצל פסיכולוג כבר ארבעה חודשים. ליפני שבוע היתחלתי לעבוד עם ניפגעי נפש ואני מבין שיש לי חוסר ביטחון לא רגיל לכן היום הפסקתי ללכת, ועד שלא יעזרו לי אני לא יחזור לשם. בחיי הספקתי להפסיק אין ספור עבודות חוגים טיפולים לימודים שעוד לא היספקתי להתחיל אותם. הפסיכולוג שלי זה הדבר היחיד שלא היפסקתי למרות שפעמיים לא היגעתי לפגישות. ואני לא מיסתפק בלחכות עוד שלושה ימים בישביל שיעזור לי אם ביכלל יש לי מחשבות והרגשות שאני לא שולט עליהם שאני לא בסדר ודפוק ביגלל זה אני מרגיש איום גדול ומתח גדול אני מפחד ממה שיחשבו עליי אני לא מסוגל ליצור קשרים ויש לי המון מחשבות לא טובות בקשר ליכולות החברתיות והשיכליות שלי יש לי כעס שאף אחד לא מבין אותי והרבה תיסכול מזה אני לא מבין איך אנשים יוזמים ולא מפחדים להגיד כל מיני דברים הרבה דברים אני לא מבין מהם יש המון מחשבות שאני לא בסדר שאני לא זוכר אני לא מסוגל לעמוד על שלי למשל אני מרגיש מושפל קשה לי עם חוסר הריכוז שלי ההצתה המאוחרת בכל דבר וההיתבודדות אני מרגיש כאילו שמתקיפים אותי כל הזמן מפריע לי שאני לא ניראה בוגר ועצמאי, אני כבר עוד מעט בן 27 ואנשים שואלים אותי אם אני לומד או ששואלים אם אני ליפני צבא. אני מרגיש כבדות באיך לסלק את המחשבות שאני לא בסדר זה מפריע לריכוז ולמיצוי של עצמי. אני ניראה טוב מאוד ואני עושה בהתחלה רושם טוב אך, יש לי הרגשה שככל שמכירים אותי יותר - ככה הדעה עליי יותר שלילית ומיתרחקים ממני יותר ומנדים אותי.וחושבים שאני דפוק יותר. כל פעם שאני מיתנהג בחוסר ביטחון זה מוסיף לזה שאנשים פחות מיתעניינים בי אני מרגיש מן שיטנה כזאת מצד אנשים לכל מקום שאני הולך אני מרגיש שיש דינמיקה טובה מסויימת ואני תמיד רוצה להישלב, ובהתחלה אני מרגיש חלק די נחות מכולם וביגלל חוסר ביטחון תמיד אני חש שנידחקתי למקום האחרון ותמיד. מה שמפריע ליצור קשר הוא לא כל כך מודע כי הוא מודחק מה שלא מודחק הוא הרצון ליצור קשר איך אפשר ליפתור זאת? ואיזו תובנה תעזור לי כאן? דרך אגב היתנהגות מופנמת זה לא חוסרביטחון? דווקא עד גיל 4 ליפני הגן הייתי לגמרי ההיפך ממופנם בכל המובנים וגם אחרי הייתי בהרבה מובנים עם שימחת חיים ופתוח כל הילדות אך היתה בבית אלימות פיסית ונפשית קשה.

לילה טוב, בין כל הדברים שהתחלת ולא סיימת, בולט הטיפול כמשהו שאתה לא מוותר עליו. המטפל יוכל לעזור לך, אם תאפשר לו לתת לך יד, ולא לחשוש לקחת אותה... אני יודעת שאתה לא יכול לסמוך עליו בצורה עיוורת - בגלל האלימות שהיתה בבית - אבל תן לעצמך זמן. ארבעה חודשים הם כמו דקה, כשמדובר בטיפול... הלוואי והיו קסמים, ופסיכולוגים היו יכולים לפתור את כל הבעיות אחרי 3 פגישות... אבל זה בכלל לא פשוט. אני חושבת, שיש מי שמבין אותך, רק שאתה עדיין לא יכול לראות את זה. כי החיים גרמו לך לשנות את זווית הראיה, ולהתייחס לכל דבר בחשדנות. איך הקשר שלך, באופן כללי, עם הפסיכולוג? יש לך גם רגעים טובים, נכון? רגעים שבהם אתה יכול להנות מדברים - גם דברים קטנים כמו שיר יפה, או סתם יום של שמש... נדמה, שאתה מאוד מאוד עסוק במה אחרים חושבים עליך... ושאתה "בונה" את עצמך רק על סמך הדברים האלה. זה הגיוני, כי אנחנו חייבים לקבל פידבק מהסביבה.... השאלה היא, עד כמה אתה רואה את הדברים כפי שהם באמת... נכנסת למעגל שלילי - אתה "חושב" במקום הסביבה... ופועל בהתאם למחשבה שאתה יצרת. בעצם, לסביבה, כפי שהיא במציאות, אין השפעה ישירה עליך. שאלת על התובנה שתעזור לך.... יש כמה וכמה תובנות, שאליהן תגיע - בקצב שלך - עם הפסיכולוג. למשל, תוכל לראות, שלא חושבים שאתה דפוק ושיש אנשים שכן רוצים להכיר אותך ולהיות איתך בזכות מי שאתה. יש המון דברים ללמוד בחיים.... אבל לכל אחד חשוב להתמקד בדברים מסויימים... HERA.

שלום יניב, קראתי בצער על התחושות הקשות עימן אתה חי. עשית את הצעד הנכון בפנותך לטיפול פסיכולוגי ואני מקווה שאכן לא תעזוב את הטיפול. חלק גדול מהתחושות שאתה מתאר הן סובייקטיביות ואופייניות לדיכאון והייתי ממליץ לך להתיעץ עם הפסיכולוג אם לא כדאי להוסיף בתקופה זו טיפול תרופתי אנטי-דיכאוני, שימתן את התחושות הקשות, יהפוך אותך פחות פגיע ואולי אף יאפשר לך להפיק יותר מהשיחות עם הפסיכולוג. ברור שזהו טיפול סימפטומאטי בלבד ואת העבודה הרצינית והלא פשוטה תצטרך לעשות עם הפסיכולוג. מופנמות כשלעצמה אינה הפרעה פסיכולוגית אלא מבנה אישיות שיש לו בסיס גנטי, אם כי אתה מדווח על כך שלא תמיד היית מופנם ועל כן קשה לדעת בלי להכירך אישית. ואולם אין ספק שביחסיך עם אנשים כיום אתה לכוד במעגל קסמים שבו הדיכאון וההערכה העצמית הנמוכה שלך מרחיקים ממך אנשים במצב שבו אתה זקוק להם יותר מכל. התופעה ידועה ואני חוזר על המלצתי לשקול יחד עם הפסיכולוג הוספת טיפול תרופתי אנטי-דיכאוני שיותאם לך ע"י רופא פסיכיאטר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר רובינשטיין לא כתבתי שאני לוקח טיפול תרופתי 2.5 כדורים ביום של 75 מ"ג אפקסור 5 מ"ג ריספרדל הכדורים עזרו לי להישתחרר מO.C.D כימעט לגמרי פתחו לי את האישיות ומחקו את האלימות בבית אני מוגן כשאני עם אמא וביכלל לא בחרדה ובדיכאון כמו פעם ולמרות שיש דברים שעושים לי טוב אני לא בטוח שאני נהנה ובטוח שנהניתי כשהייתי ילד זאת היתה הרגשה שקשה לי לחזור עליה אודה לך מאוד אם תגיב ואשמח לקבל תגובות אחרות בברכה ותודה יניב.

שלום יניב, קראתי את התוספת. נראה לי שאתה נמצא בידיים טובות. השילוב של הטיפול התרופתי והטיפול הפסיכותרפויטי אמור לעזור, אני מבין שחלקית הוא כבר עזר. התאזר בסבלנות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין