חוסר בטחון עצמי?

יש לי דפוס החוזר ונשנה. אני בת 18 וחצי. באירועים חברתיים כשיש הרבה אנשים מסביבי אני מתקשה ליצור קשר מסיבות שלא כ"כ מובנות לי. אפשר לומר שאני מפחדת להתקרב לאנשים ולשוחח איתם למרות שאי אפשר להגיד שאני בנאדם שטחי שלא מתעניין בכלום ולכן אין לו מה להגיד. כשאני נפגשת עם אדם ביחידות בפעם הראשונה אני שוב מרגישה מאוימת ומפוחדת ולכן אני מאוד קרה כלפי חוץ. עם חברים קרובים אני מדברת במעט יותר חופשיות אך עדיין לפעמיים קשה לי להגיד דברים מסוימים או לשוחח בחופשיות גמורה. אני לא יודעת אם זה נובע מחוסר בטחון. יש לי חבר כחצי שנה שאיתו אני משוחחת בחופשיות גמורה למרות שלפעמיים אני מרגישה שגם אותו אני משעממת אפילו שהוא כל הזמן אומר לי שאני לא משעממת אותו. בברכה-מאיה.

שלום מאיה, בואי נפריד בין שני דברים: (א) הפחד שלך שאין לך מה לומר ותשעממי את הזולת (ב) הפחד לבטא בדיבור את מה שיש לך לומר. החלק הראשון בהחלט מבטא חוסר ביטחון והחיזוקים צריכים לבוא מתוך עצמך - את רואה שמה שהחבר שלך אומר לך לא בדיוק משכנע אותך. החלק השני - ההתנהגות המופנמת - היא דפוס אישיות מוכר. יש אנשים מוחצנים יותר ויש אנשים מופנמים יותר. את נמנית על האחרונים. מחקרים בתחום האישיות מראים שתכונה זו, יותר מכל תכונת אישיות אחרת, היא בעלת בסיס גנטי. זה לא אומר שזה לא ניתן לשינוי, אך כחלק מהטיפול בעניין הוא ההבנה שאת אדם מופנם, את עוד צעירה, תתפתחי וזה יוקל, אך לא תהיי "מסמר המסיבה". אנשים מופנמים יכולים ליצור קשרים קרובים משמעותיים לא פחות ואולי יותר מאנשים מוחצנים, ואת זה כבר הוכחת לעצמך בגיל צעיר מאוד בקשר עם חברך שנמשך זמן רב (דבר שרבות מחברותייך המוחצנות לא הצליחו לעשות). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטטיין

מאיה ערב טוב כמובן שאני מבוגר מאוד ואני מעונין ליעץ לך מנסיוני בגילך. ישנו פתגם " מה שלא עושה השכל עושה הזמן" אז תני לזמן לחלוף. בתי היתה במצב זהה ופתאום השתנתה. אין לי נתונים על המראה שלך,ועל הנסיונך בחיים. אם לא היה לך חבר עדיין, בדרך כלל הבטחון מתגבר עם החבר או בצבא. בהצלחה ילדה לאונרד