שחמת הכבד- חיים בצל המחלה

בשלב מסויים בחייך אתה פתאום מגלה כי נפלה עליך המחלה הארורה הזו. למרות כל הקשיים אתה מנסה להתמודד איתה , להדחיק אותה, מנסה לחיות חיים רגילים כאילו הכל בסדר, ומצליח די יפה להתמודד עם זה. ואז מתחילים המשברים, אתה רוצה להתקבל לעבודה ויש לך מחסום, זה עוד כסף קטן. הדבר החשוב באמת בחיים זה אהבה, ואתה מוצא לך אהבה וחושב שהנה חייך מסתדרים. היא אוהבת אותך, כיף לה איתך ולך כיף איתה, אבל יש מכשול... המחלה!!! אתה מנסה להסביר לה שהשד לא כל נורא, אתה אולי מצליח לשכנע קצת, אבל מגיע השלב בו ההורים מתערבים והורסים את אותה אהבה בשל אותה בורות ואותה סטיגמה. היא בוכה ומתייפחת , אתה חש את אהבתה העזה, אבל אתה חיי בצל המחלה. אתה לא שווה, אתה אזרח סוד ב', לא מגיע לך לאהוב, לא מגיע לך לחיות חיים טובים ומאושרים עם אהבה אמיתית בגלל אותה מחלה. ואם אתה רוצה להכיר משהי חדשה, אז תוסיף לכרטיס הבקור שלך גם את אותה מחלה ארורה. ותמיד תשמע את אותו משפט, אתה אחלה בחור, הכי טוב שהכרתי, הייתי מתחתנת איתך אבל...אתה חולה, אתה אזרח סוג ב'. אז מה נשאר לך לעשות? לחיות את החיים, אולי להתפשר ולהתחתן לא מתוך אהבה, אולי להשאר רווק לנצח, להרים ידיים למחלה? אין לי תשובה לכל השאלות, הלוואי והיתה לי, בכל אופן נקווה שנצליח לאסוף את השברים עם כל הקושי. ואם למשהו יש תשובה, אשמח לקבל אותה תודה

שלום דוד, אני מבין שעוברים עליך ייסורים קשים. פנייתך המקורית נענתה כאן השבוע ע"יד"ר קפלן ועל ידי וראיתי שניסית להיעזר גם בפורום התמיכה ההדדית. לא לחינם יעצנו לך לפנות לטיפול, וזאת לא משום שמשהו לא נורמאלי בתגובות שלך, אלא בגלל שאתה חי במציאות מאוד קשה. בין הפנייה המקורית שלך והפנייה הנוכחית חל איזה שהוא מפנה בך (אולי חלו התפתחויות במציאות שאינך משתף אותנו בהן): בפנייה הראשונה היצגת את הדילמה כמוסרית: איך להיות הוגן עם חברתך ולא להשאירה כאלמנה, ואילו כעת אתה מרגיש שהיא והוריה אינם הוגנים כלפיך. קודם היית מסוגל להיכנס לנעליה ועכשיו קשה לך הרבה יותר לעשות זאת. הם לא אומרים לך שאתה אזרח מסוג ב', הם בוודאי חושבים שאתה בחור טוב, אבל הם בעצם משתמשים בנימוקים שאתה עצמך השתמשת כשפנית אלינו אתמול לראשונה. אנו תמיד נהייה כאן כדי לתמוך בך, אך אני חושב שבגלל המציאות הקשה (ולא בגלל שמשהו איתך לא בסדר) טוב תעשה אם תפנה לטיפול בו באופן קבוע יהיה מי שיראה לך מה אפשר להפיק מן החיים למרות הכל, וזאת באמצעות קשר אישי עם המטפל פנים אל פנים ולא בצורה של חיפוש עיצות. אתה מבין את מצבך היטב ולא זקוק לייעוץ - אתה זקוקה לתמיכה רגשית עם איש מקצוע שיהיה לך בן ברית, פנים אל פנים, וילווה אותך בהתמודדות עם המצב הקשה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין