דיכאון כרוני - לד"ר רובינשטיין בלבד

שלום ד"ר רובינשטיין, קראתי את תשובותיך הרגישות והחכמות ואני מעוניין להתייעץ איתך. אני סובל למעלה מ-10 שנים מדיכאון וחרדות קשים. לצערי, חלפו שנים רבות עד שקיבלתי סרוקסט עם השפעה מאוד טובה. כיום עדיין אינני מסוגל לעבוד במקצוע האקדמי שרכשתי לפני 10 שנים ואין לי בת זוג. אני גם גר עם הוריי, למרות שאני במצב רוח סביר, לא סובל מדיכאון ולא מחרדות. מאז שהתחלתי לקחת את התרופה שרשם לי פסיכיאטר מקופ"ח יש לי הרגשה שהשנים בהן הייתי שרוי בדיכאון ובחרדה עצרו את התפתחותי ויש משהו שבולם אותי מלהגשים את יכולתי הטובה מאוד (תמיד הייתי תלמיד מצטיין) בעבודה ובקשר. עשיתי מספר ניסיונות לפנות לטיפול פסיכולוגי בעבר, בין היתר לפסיכולוג שהפנה אותי לסרוגייט בגלל בעיות אימפוטנציה בזמן התקפי החרדה מלפני 10 שנים, ולפסיכולוג נוסף שאמר לי שאני סובל מפחד מהצלחה במשך 3 פגישות. בניסיונות נוספים לפנות לטיפול הופעל עליי לחץ ללכת לעבוד למרות שהעליתי בעיה בקשרים, תודה מראש על עצתך.

שלום לך, קודם כל, אני שמח לשמוע שמצב רוחך השתפר בעקבות הטיפול בסרוקסט. יחד עם זאת, נראה לי שלא בכדי בחרת בכינוי "דיכאוני". אכן הסרוקסט או כל תרופה אנטי-דיכאונית אחרת אמורה לטפל רק בסימפטומים של הדיכאון ולהקל עליו. אם אתה כותב שהדיכאון חלף או הוקל, ובגיל 35 אתה עדיין גר אצל הוריך, סמוך על שולחנם ואינך יכול למצוא בת זוג, אין ספק שהדיכאון היה רק חלק מהבעיה, אולי אותו חלק שהציק לך מאו דבזמנו ואף לא איפשר תפקוד תקין ואולי אף מנע טיפול פסיכולוגי. הניסיונות לטיפול פסיכולוגי שאתה רומז עליהם "על קצה המזלג" נשמעים מוזרים ביותר: במצב של חרדה ודיכאון קשים, עפ"י תיאוריך, הדבר הבוער ביותר היה להפנות אותך דווקא לסרוקייט (לציבור הקוראים: סרוגייט = בת זוג חלופית לעזרה בטיפול בהפרעות בתפקוד המיני במסגרת טיפול סקסולוגי ותחת פיקוחו הצמוד)?! בעית בתפקוד המיני מתלוות באופן טבעי ביותר לחרדה ולדיכאון קשים ומוזר מאוד שלא קיבלת טיפול להתמודדות עם הבעיות הבסיסיות יותר בחייך באותה תקופה. נושא כמו פחד מהצלחה גם הוא נושא נכבד הרבה יותר מדיי מכדי שיטופל בשלוש פגישות. למען האמת, אינני מכיר אף בעיה פסיכולוגית שניתנת לפתרון בשלוש פגישות. עפ"י תיאורך, לנראה לי שהעיכוב בהתפתחותך נובע מאותן שנים שהיית בדיכאון ולא טופלת תרופתית, אלא שהדיכאון שירות אותך באיזו צורה בלתי מודעת ומשהו "נלקח" ממך בעזרת התרופות, כאילו כעת אין לך "אליבי" בצורת הדיכאון. בחירת מטפל מתאים אינה עניין של מה בכך. זהו סוג של "דירוך". יכול להיות שעדיין לא היגעת אל האדם המתאים ויכול להיות שאינו מוכן לטיפול פסיכולוגי שצריך להיערך דרך עבודה על המוטיבציה שלך, על הקונפליקט שישנם בין רצונות שונים שלך - בקיצור, עבודה קשה ומפרכת בינך ובין עצמך כשהמטפל משמש רק קטליזטור, זרז, מתווך. משום מה, מתקבל הרושם, בלי להכירך כמובן, שבחרת בסוגי טיפול שנועדו מראש לכישלון (כמו הטיפול אצל הסרוגייט), או שעזבת את הטיפול בטרם עת. אינני רואה אלטרנטיבה לטיפול פסיכולוגי, אך אי אפשר לכפותו עליך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין