זקוקה לעזרה !!!!!!!1

היי סיפרתי לפסיכיאטר מה קרה לי ( החויה הנוראה). והוא אמר שזה התקף חרדה. הוא אמר לי להפסיק עם הכדורים (סרוקסט 20 מל') ליומיים ואז לחזור אליו לראות איך אני מרגישה ואז להתחיל לקחת חצי כדור.(התחלתי לקחת את הכדורים רק לפני כמה ימים). אני לא יודעת ממה זה קרה לי, ההתקף, אני חושבת שמאז שהתחלתי ללכת לטיפול אצל עו"ס הכל מתחיל להשפיע עלי בצורה שונה, יכול להיות? נראה לי שאני יותר לחוצה ממה שהייתי, ואני כבר מתחילה לחשוב לעזוב את הטיפול. השאלה אם כדאי לעשות זאת? כי אני מרגישה שבכל זאת איכשהו זה כן טוב לי לדבר (למרות שאף פעם לא דיברתי , בכלל, ועלי בפרט) זה נורא קשה לי, ואני לא יודעת מה לעשות נראה לי שזה רק הולך ומסתבך, ולא נהיה יותר קל. כל פעם שאני חושבת על מה שקרה או על החיים בכלל אני מרגישה סחרחורת וחום חזק מאוד בלב ומסביבו, ואני מפחדת שהתקף החדה יחזור, ואז אני פשוט מנסה להנתק מאותם המחשבות כדי שהתחושה הנוראה לא תחזור יותר. אני כבר לא יודעת מה לעשות, זקוקה לעזרה!!!!!!!!!!!!! אני לא רוצה לברוח מזה יותר, אני חושבת שעד היום פשוט הכחשתי את המצב לא חשבתי על זה כל הזמן ,למרות שאותם המחשבות היו לי כל הזמן בראש. במשך שנים. היו לי גם מחשבות התאבדתויות בעבר,למרות שגם היום אני מעדיפה לא להיות, כי אני פשוט מתה בחיים. רציתי גם לדעת אם התקף חרדה, נגרם מאותה חוויה של הרגע או משהו שמתמשך ופתאום הוא מתפרץ. מצטערת אם זה ארוך מדי. תודה .

אם את חכמה אז: 1)לכי מחר לחוו"ד אצל עוד פסיכיאטר - באופן פרטי-לא משנה העלות. 2)תשתדלי לא לדבר על ההתקפים והחרדות עם פסיכולוגים כל עוד העניין אצלך טרי, השיחות רק יכולות לעורר עוד התקפים -למרות שהם עוזרים במידה מסוימת. 3)אם אכן אלו התקפי חרדה , יתכן שלא תהיה לך ברירה אלא לקחת בנזודיזיאינים קסאנקס קלונקס וכו' - הם הפיתרון המהיר והטוב שיפסיקו באחת את ההתקפים.

עדי, ה"בעיה" עם התקפי חרדה היא, שהפחד מהתקפים נוספים מביא אותם... ייתכן ובמהלך השיחות עם העו"ס עולים תכנים שמפחידים אותך, כאלה שאת לא מודעת אליהם, ואפילו לא מדברת עליהם... יכול להיות שאת נתונה בחרדה ממה שתגלי על עצמך במהלך השיחות... עדי - אל תעזבי את הטיפול... בין אם הוא הגורם להתקף החרדה ובין אם לא... כי אם ההתקף הגיע בעקבות תחילת הטיפול, זה אומר שיש דברים ש"מתים" לצאת החוצה, וכדאי לאפשר להם לצאת. ואם אין קשר בין תחילת הטיפול לבין ההתקף - אז זה בכל מקרה לא ישנה כלום.

עדי בוקר טוב, גם אני נמצאת באותה סירה, סובלת מחרדה. אבל בדרך להחלמה, כמעט ואין לי "התקפי פאניקה". אם תרצי - את יכולה לכתוב לי לאימייל, אשמח לעזור לך כדי שתוכלי לצאת מהתקופה הקשה הזו. שיהיה לך יום יפה ורגוע