מחשבות לא נעימות

שלום, אני בת 34, נשואה עם 3 ילדים. קורה לי לפעמים שאני יושבת עם עצמי וחושבת מחשבות על המוות (לא שלי). אני יכולה לדמיין שאני בעבודה, ופתאום מתקשרים אלי ומבשרים לי שאחד ממשפחתי מת (קשה לי אפילו לכתוב את זה), ואני מדמיינת מה אומרים לי, ואיך אני בוכה, ואני מתחילה לבכות באמת. קורים לי עוד מקרים כאלו, כל פעם עם מישהו אחר מהמשפחה. אני , למרות גילי, מבינה שזהו סופו של כל אחד, אך אני מאד מפחדת מכך שפתאום אתה לא תראה יותר מישהו, שאתה רואה כל הזמן. זה מאד מטריד אותי, ורציתי גם להתיעץ - האם בגלל מחשבות כאלו, יש צורך ללכת לשיחות עם פסיכולוג? עלי לציין גם, שאני נחשבת אשה מאד סבלנית ורגועה, אך לפעמים, אני יכולה פתאום להתפרץ בצעקות על ילדי. (רק צעקות, ולא מעבר לכך), אני רוצה גם לומר שאני נמצאת רוב הזמן לבד בבית, כי בעלי חוזר מאוחר הביתה מהעבודה, ואין אפשרות שיבוא קודם. האם בגלל זה עלי ללכת לשיחות? אודה לכם על תשןבתכם. ריקי

שלום ריקי, השאלה אינה אם עלייך ללכת לשיחות, אלא אם הדבר מעורר מספיק מצוקה שיש עימה מוטיבציה ללכת לשיחות. המחשבות שאת מתארת מופיעות אצל אנשים שהם אכן מאופקים מאוד, קשה להם להביע כעסים וצוברים תוקפנות רבה בתוכם, ואז התוקפנות מופיעה או בפנטזיה או מתבטאת בהתפרצויות. אני כותב זאת ברמה הכללית ביותר, בלי להכירך כמובן. ויסות התוקפנות, שיש בכולנו, ומציאת דרכים להבעתה הוא נושא חשוב לטיפול, אך האם תלכי לטיפול או לא זה דבר שתלוי ברמת המצוקה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין