איך התחיל הדיכאון ??

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

26/02/2002 | 00:53 | מאת: שאול סלה

שלום לכולם היתה לי בימים האחרונים תכתובת מעניינת שבה נשאלתי את השאלה הבאה: איך התחיל אצלך הדיכאון ?? אני רוצה לשתף את הגולשים בגלל הסיבה המעניינת אני חוויתי את החוויה ואני לא יכול לתת תשובה הדברים שאני יודע הם כדלהלן : הדיכאון בחריפותו התבטא אצלי בשבועיים של ייסורי תופת זוועתים שבעקבותיהם הגעתי מוכה וחבול לפסיכיאטר כמו כלב מילל שנדרס בכביש בשנתיים וחצי שקדמו לאירוע הייתי משותק מבחינה אנרגטית ב שמונה השנים שקדמו לאירוע שתיתי כל יום כ 150 מיליליטר של 40% אלכוהול מה שמקביל ל 2.5 פחיות בירה ביום את השתיה הפסקתי חצי שנה לפני פרוץ האירוע בארבעת החודשים לפני האירוע הפחתתי ממשקלי בפיקוח דיאטנית 15 קילוגרם ממשקלי מה שיכול להצביע על שיבושים בסרוטונין בחצי שנה שקדמה לאירוע היו לי הרבה ימים של מצב רוח קודר היו לי מספר ימים שבהם חשתי ייסורי תופת למשך מספר שעות התחלתי בטיפול תרופתי היו לי שש פגישות עם פסיכולוג לפסיכותרפיה קיצרת מועד ובמשך שנה התפוגגו התסמינים החולנים באופן הדרגתי בשבועיים האחרונים אני במינון מזערי של 5 מג סרוקסט ו 200 מג טגרטול ליום ואני מרגיש שהרופא צדק במקרה שלי התרופות סיימו את תפקידם אני תיארתי את עלייתו ונפילתו של הדיכאון אני חוויתי את החוויה ואין לי את התשובה מאיפה זה התחיל למה זה התחיל ואיך זה התפוגג אני מקווה שמבחינתי הדיכאון יהיה כמו ישו הוא ישוב רק ביום הדין כשיפתח החותם השביעי תודה שאול לנטע - את לצערי בעלת ניסיון יותר ממני האם את תומכת בהשערתי שהדיכאון החל כשיבוש הורמונלי טהור אבל במקביל היווה חויה מתקנת להתמודד עם תופעות ניאורוטיות ??

26/02/2002 | 01:14 | מאת: HERA

שאול, אתה יודע, שאני אפילו לא יכולה "לדרג" את הארועים לפי סדר מסויים? אני לא מאמינה שדכאון זה משהו שמגיח תוך יום... זה תהליך. מה גורם לתהליך? גורמים פנימיים/חיצוניים... כשהגורמים חיצוניים, יותר קל להתמודד. כי אפשר לשים את האצבע על ארוע/ים מסויים/ים. וכשהגורמים פנימיים? זו תמיד בעיה של סרוטונין? הפתרון תמיד כימי? סביר להניח שלשתיה יש איזשהו קשר להתפרצות החריפה... במשך 8 שנים "החבאת" הכל באמצעות האלכוהול... הפסקת עם זה, עשית דיאטה (15 ק"ג ב - 4 חודשים זה קצת הרבה, אבל אני לא יודעת מכמה התחלת), ו"התעלמת" מימים של מצב-רוח קודר... "בישלת" לעצמך התפרצות חריפה. למה? כנראה שהיו לך סיבות לא מודעות... שהגעת לאיזשהו סף, שלא יכולת לעמוד בו יותר. אני שמחה לקרוא שהחלטת לפעול לפי המלצת הרופא... ושהתרופות כבר לא מהוות קרש הצלה. כי זה אומר שאתה התחזקת, והתגברת על הדכאון, על גהינום עלי אדמות...

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית