לחץ

שלום יש לי בת ,בת 16 שנים בערך והיא מאוד לחוצה.(היא מאוד שאפתנית מבחינת השגי לימודים דואגת תמיד שיהיה לה ציון 100 . אבל היא מאוד לחוצה.היא לא יוצאת הרבה עם חברים אבל יש לה קשר טלפוני. אין לה גם הרבה זמן ליציאות. מה עושים? כשהיא לחוצה הרבה פעמים צועקת עלינו.וובוכה.ובמיחוד כשהיא לא מבינה משהוא או שחלילה קיבלה ציון נמוך.מה עושים? והאם זו הפרעה פסיכולוגית שחיבים לטפל בה? כיצד מורידים ממנה את הלחץ? וכיצד ניתן למנוע את הצעקות? בברכה ותודה מראש סימה

שלום רב, גיל ההתבגרות עובר על שני הצדדים: דהיינו גם על ההורים, שצריכים ללמוד לוותר על סמכויות, להאציל אותן למתבגר/ת, לתקשר מתוך שותפות. וכו'. נסו לסייע. אולי בתחום הלימודי (להוריד ציפיות; לספר על קשיים וכשלים שלכם; להכניס לפרופורציות), אולי בעניין לחצי ההתחברות (לסייע בלמצוא ביגוד הולם). לא להיות מעיקים, אלא להציע מעורבות של האזנה, ועיצה משותפת - אם תרצה. בעניין הצעקות: הציבו גבולות, של: "לא בבית ספרנו", עם סנקציות של התעלמות ונטישת החדר. בעניין הבכי: תהיו בהירים לה שאתם לא לוחצים, ושתהיה בעיצה איתכם. הורים רבים מסתייעים בתקופה הזו בהדרכה. אם תרצו הכוונה לאזור שלכם, פנו למייל האישי עם ציון מיקומכם, ואנסה לכוון הלאה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום סימה, גיל ההתבגרות אכן מהווה תקופה סוערת, אך הפרפקציוניזם של ביתך ראוי להתייחסות מיוחדת. פרפקציוניזם נמצא במחקרים רבים קשור ליותר ויותר הפרעות נפשיות. זו אינה הפרעה נפשית בפני עצמה. נהפוך הוא: כולנו מחונכים לפרפקציוניזם, אך כאשר על פי ציון 100 יישק דבר וזה גם מלווה בהתפרצויות, הייתי מתייחס לעניין במשנה זהירות. בתוך הבית, בצד הצבת הגבולות, הייתי ממליץ להעביר לביתך את המסר שהיא מקובלת ורצויה בבית בלי שום קשר לציוניה ולהעביר אף מסר מתירני שלא נורא אם נכשלים. אם בכל זאת היא הפנימה את הפרפקציוניזם עד כדי כך, אני מציע לבדוק עם יועצת ביה"ס מה קורה איתה מבחינה חברתית ולפחות להציע לביתך לפנות לטיפול. חשוב מאוד שתביעי עניין בחייה, לא בצורה מלחיצה וחונקת, אלא בצורה המשאירה לה "דלת פתוחה" לפנות אלייך ומעל לכל, להעביר מסר ברור שאתם מקבלים אותה בכל תנאי, ללא קשר לציוניה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין