זקוק לעצה מפסיכולוג...

שלום שמי אלמוג ואני בן 17 וחצי תחילה אתן קצת רקע ואחר כך אשאל את שאלתי: נולדתי פג בחודש שביעי כתוצאה מכך אני צולע כיום אני מטופל אצל פסיכיאטרית ולוקח כדורים נגד דיכאון וחרדה יש לי שני אחים אחד קטן ממני ב 9 חודשים ואחד בן 10 וחצי,ואחות אחת בת 4 היחסים שלי עם אבא שלי מאוד לא טובים למרות שאני מנסה כמה שיותר להתרחק ממנו,את רוב זמני אני מבלה במחשב אבל זה לא עוזר... זו מערכת יחסים סבוכה לגמרי,הוא אף פעם לא קיבל אותי כמו שאני ולא השלים עם המצב אני חושב שאפילו עד היום זה לא קרה. מה שקורה הוא ש... אנחנו ממש לא מסתדים,כל הזמן רבים,הוא מנבל את הפה בצורה מאוד מזוויעה,ואני מטבעי אדם מאוד רגיש,אני נפגע מהר... הייתי אומר שהוא אחראי לחלק לא מבוטל מהעצבנות והעצבות שלי הגעתי למצב שאני ממש לא מסוגל להמשיך ולחיות איתו,אבל מצד שני לא אוכל ללכת לשום מקום אחר כי אני תלוי בו מבחינה כלכלית וכ"ו.. אמא שלי מצידה מאוד תומכת בי,והם מתווכחים הרבה בגללי,היא מנסה להסביר לו שאני הבן שלו והיא כל הזמן מנסה לדבר איתו ולהכניס בו קצת תובנה הוא אטום כלום לא עוזר.. זה כל הזמן חוזר על עצמו והוא לא אדם חכם שאפשר לדבר איתו או משהו.. כלום! הוא פשוט אדם טיפש (אין לי מילה אחרת להגדיר את זה) זה בנאדם שמה שמעניין אותו זה רק כסף ו"זיונים" סליחה על הביטוי כל הזמן הוא מדבר רק על זה... זה המקום לתת דוגמה לאחת מהתבטעויותיו המזעזעות :"זה קללה בשבילי שבאת לעולם הזה" כך הוא אמר לי לפני ימים אחדים.. ככה אבא מדבר אל הילד שלו!? בושה ממש... אני מתבייש שהוא אבא שלי... אני בתגובה אמרתי לו "אני שונא אותך" (זה כנראה באמת מה שאני מרגיש כלפיו) יכולתי להמשיך ולתאר את המערכת יחיסים ה "נפלאה" הזו אבל אין טעם בכל אופן כל פעם שפורץ איזשהו עימות ביננו אני תמיד עונה לו בתגובות מהסוג הזה משום שאני חושב שאני צודק.. שאלתי היא: האם לשתוק ולהפנים למרות שזה קשה וגורם לי לעצבות מרובה או לא להשאר חייב כמו שאני עושה? בתודה מראש...

אמנם אני לא פסיכולוגית אבל אני אגיד לך דבר אחד... אל תשמור בבטן. לא חובה ללכת ולצעוק על אבא שלך שהוא מטומטם (תסלח לי אבל לא שמעתי דברים כאלה נאמרים מאבא לבן שלו). אתה כן יכול לדבר עם הפסיכיאטר ולספר לו שאתה לא יכול יותר ותחשבו ביחד על פיתרון גם אני נעלבתי לא פעם ולקחתי ללב דברים שנאמרו בלהט הרגע ושלא בצדק. עמדתי על שלי שנפגעתי וקיבלתי התנצלות. דברים שתשמור בבטן יחזרו לרדוף אותך בגיל מבוגר יותר וחבל שתיקח אותם איתך לאורך החיים. כשתהיה מבוגר יותר ותקים בית משלך, תצטרך את כל הרגישות והתבונה לגדל את הילדים שלך באהבה ענקית ובלי "תיקים" מהעבר. תרגיש חופשי לעמוד על שלך - כי אתה בן אדם כאן בעולם הזה ואך ורק בגלל העובדה הזו כבר מגיעים לך אהבה וכבוד. אם אבא שלך לא מבין את זה - בעייתו. עוד מעט מגיעה חופשה. נצל אותה כדי לעבוד, אין כמו עצמאות כלכלית (אפילו אם היא מינימלית) כדי להרגיש טוב עם עצמך. בהצלחה

שלום רב, אני משוכנע שטוב תעשה אם תפנה ליועצת בבית הספר שלך. מעבודתי במשרד החינוך, עם תלמידים שלהם ליקוי מסוג שונה, אני בקי מאד במערכת הסיוע שאפשרית עבורך. עליך לפנות! כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לאלמוג... אני כל כך מזדהה. זה לא כל כך ברור למה הורים מתנהגים כך לילדיהם, כנראה שזה מתוך טיפשות. אני אוהבת אותך. ותזכור שיהיו אנשים בחייך שיאהבו אותך איך שאתה ובגלל מי ומה שאתה אתה צריך להיות בטיפול פסיכולוגי כדי שכל הטיפות רעל האלו לא יחדרו אלייך ותדע להעריך את עצמך כפי שאתה. שלך מיטל