חווית נטישה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום קוראים לי ענבל ואני בת 15. בשנה שעברה הייתי בטוחה שאמא שלי לא אוהבת אותי-ב-95 אח שלי חלה בסרטן ועכשיו הוא בריא, אבל אני חושבת שאולי בגלל זה הקשר בינינו כאילו נותק. השנה זה יותר טוב כי הבנתי מה הבעיה ודיברתי איתה על זה. אבל בכל זאת שנה שעברה הייתה השנה הכי קשה בחיים שלי כי בחיים שלי לא הרגשתי כזא בדידות. אז כמו שאמרתי השנה המצב יותר טוב, אבל אני חושבת שיש עדין בעיה אצלי, כי ברגע שהיא לא מתייחסת למה שאמרתי או אפילו לא שומעת- אני כבר חושבת שחזרנו לאותו מצב של שנה שעברה......וזה ממש מכניס אותי לחרדות שזה יהיה אותו דבר. חוץ מהפחדים האלה אני כל הזמן מנסה לקבל תשומת לב מהמורים שלי בדרכים שונות- אני מפריעה, אני מעוררת רחמים ועוד. אני מאוד ארצה להיפטר מהבעיה הזאת, אז אם תוכלו לעזור לי אני מאוד אשמח. תודה.
ענבל שלום, אני קוראת את מכתבך ושומעת ממנו הרבה מאד חרדה וקושי. המצב בו את נמצאת אינו רגיל או נורמלי בעיניך, את לא יכולה למנוע אותו, וכשזה קורה את נלחצת וחושבת שאת לא בסדר. ובכן ענבל...אני רוצה להבהיר לך שנערים ונערות בגיל ההתבגרות חווים את מה שאת מתארת כל הזמן. עכשיו בעצם את נמצאת בגיל שבו את מנסה לפתח את עצמך, לבנות את עצמך, להדגיש צדדים באישיותך ולהסתיר צדדים אחרים שאת פחות אוהבת. כדי לעשות את הבנייה העצמית הזו את זקוקה להד של הסביבה הקרובה והמשמעותית שלך, כלומר, לאיזה שהיא תגובה מאנשים שחשובים לך: הורים, חברים, מורים וכו'. בגלל זה חשובה לך תשומת הלב שלהם, וכשזה לא קורה את נעלבת ונפגעת. על אף שמדובר בתהליך נורמלי לחלוטין, אני מציעה לך שאם זה מפריע לך מאד, כדאי לך לפנות לעזרה מקצועית: יועצת ביה"ס, פסיכולוג וכו'. הסתייעות בעזרה שכזו עשוי להקל עליך את השלב בו את נמצאת כרגע בחייך, ויעזור לך למצוא דרכי התמודדות עם קשייך. בהצלחה!! טלי פרידמן - עו"ס
טלי, הייתי אצל פסיכולוגית, והבעיה היא לא רק בגיל ההתבגרות אלא בקשר שלי עם אמא שלי, ציינתי שלאחי היה סרטן, במשך כל השנה ההיא לא ראיתי הרבה את אמא שלי.....והקשר התרחק....עכשיו יש בעיה בתקשורת ועם זה אני לא יודעת מה לעשות...
לענבל שלום רב ראשית אני מצטער על זמן ההמתנה הארוך לתשובה. בנוסף ניכר כי את חשה בדידות רבה ורצון לקשר עם סביבתך הקרובה. לפי סיפורך את מתקשה ליצור קשר מחד אך כמהה אליו מאידך . אני יכול להבין את המצוקה ולהציע לפנות לרופא המשפחה או לפסיכולוגית בית הספר, כמובן בהסכמת הוריך לגבי טיפול במצוקותיך. בברכה שי קולין