חרדה

יש לי ילדה אחת, בת 3.5 שנים. מאז הפעם הראשונה שהיא קיבלה פירכוס חום בנוכחותי , חיי השתנו. כל הטעטשות/נזלת שהיא מקבלת רופאת הילדים שלה בכוננות -על. כשהיא זקוקה ,חלילה, לטיפול אנטיביוטי היסטריה רבתי: אני מפסיד ימי עבודה (מזלי שאני מנהל בכיר) אני מעשן בשרשרת, התיעצויות עם הרופאה, קורא ספרות מקצועית ברפואת ילדים, בקיצור: הבית נהפך לחמ"ל. החברים סביבי שגם הם אבות לילדים צוחקים עליי . בעבודתי אני מנהל קר-רוח ונוקשה, וגם הממונים עליי נוהגים לא להתעסק איתי. אבל, שהילדה בקטע של מחלה אני נהפך ל"חנון". מה דעתכם .?.

שלום לך, ברשותך אתייחס אל תגובתך ולא אל מה שקורה לבתך, דבר השייך יותר לבריאות הגוף מאשר לבריאות הנפש. קודם כל, זה לגמרי טבעי בעיניי שבעבודה תתנהג בקור-רוח ואל בתך תתנהג להפך (אילו זה היה ההפך הייתי מודאג). שנית, נראה שאתה מאוד נוקשה עם עצמך לגבי הבעת רגשות וגילויים של דאגה ואפילו חרדה לבתך מעוררים אצלך אסוציאציה של "חנון". אילו היינו רואים אותה התנהגות על אישה, בוודאי זה לא היה מעורר את אותן אסוציאציות, ומזלן של נשים הוא שהבעת רגשות, ואפילו דאגות, לגיטימית אצלן מבחינה חברתית-תרבותית. לא תדמיתך היא זו שצריכה להדאיג אותך, אלא אם מצבה האובייקטיבי של בתך אינו חמור, לדעת מומחים, וכל דבר מקפיץ אותך, רצוי שתטפל בחרדה שלך. אם החרדה מופיע אך ורק בקשר לבתך, קיים בהחלט מקום ללכת להתייעץ עם איש מקצוע, אולי כדאי אפילו לצרף לייעוץ את אשתך ולפעמים גם את הילדה, כדי לבדוק מה מקפיץ אותך, איזה ציפיות היו או יש לך ממנה, ומה גורם לך להתייחס אל כל "פיפס" שלה כאל מצב חירום. התרשמותי היא שאתה מתמודד היטב עם מצבים מוגדרים-היטב וברורים ומתקשה להתמודד עם מצבים בלתי מוכרים ובלתי מתוכננים. במקרה הספציפי הזה, הפרכוסים של בתך הם דבר שלא היה ב"תכנון" ואני מציע שתבדוק זהו קו שמאפיין את חייך במצבים שונים שהם בלתי-מתוכננים ושאין לך שליטה מלאה עליהם. הטיפול בך חשוב גם לגבי התפתחותה התקינה של בתך, משום שאם תהפוך להיות אב חרדתי ודאגן, הדבר ישודר לך בצורה זו או אחרת ועלול להיות לו השפעות מזיקות על התפתחותה של בתך, כגון הפיכתה לאדם תלותי ומפונק כשתגדל. לכן חשוב מאוד שתטפל בעזרת איש מקצוע בחרדה הזו ובמה שהיא מעוררת אצלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין