להרה

היי! קודם כל - אני מודיעה בזאת חגיגית על פתיחתו של עץ חדש, כי העץ שלנו (דף 611 ) כבר הפך לג'ונגל... ((-: אז ככה: קודם כל - אני שמחה שהלחם יצא טעים. בתיאבון - ועדיין מחכה לביס... ((-: וכעת ברצינות: לגבי השאלה שלך האם פגיעה עצמית היא פשע ששווה מאסר - את יודעת, אני התלבטתי לא פעם בשאלה הזאת. נכון שאדם שפוצע את עצמו בצורה רצינית ונעשה נכה כתוצאה מכך עלול להפוך לנטל על החברה - מבחינה סיעודית וכספית כאחת, ואולי יש מקום להרתעה כלשהי. אבל יחד עם זאת, לא נראה לי שהפתרון הוא מאסר. קודם כל, אדם בריא שבן-יום הפך נכה - כבר נענש מספיק ואין צורך להוסיף לו עוד. וחוצמזה, הוא סובל מבעיה וזקוק מעל לכל ולפני הכל לעזרה!!!!!!!!!!! הרה, אני מקווה שאני לא דוחפת ת'אף שלי יותר מדי, אבל ממה שכתבת כאן בפורום אני מבינה שגם את פגעת בעצמך כמה פעמים, כשהפעם האחרונה היתה לא מזמן. אני גם מבינה שחל איזה קרע בינך לבין הפסיכולוגית שלך, שספק אם ניתן לאחות אותו. אבל מה דעתך לנסות מטפל/ת אחר/ת, שיתאים לך יותר? אולי לא עכשיו, אולי את צריכה לקחת פסק זמן של חודש-חדשיים. אבל לא שווה לנסות? את בחורה סופר-אינטליגנטית - ואני לא אומרת סתם ואני גם לא הראשונה בפורום שאומרת לך את זה. אז חבל שתבזבזי את האוצר שהטבע נתן לך על כעסים וקונפליקטים לא פתורים. בעזרת האדם המתאים פלוס הנתונים שלך אני בטוחה שתתגברי על זה! הייתי מעוניינת לשמוע מה דעתך על זה! בהצלחה! נזבורה

היי... אני לא יודעת אם זה איתן שהצליח לשכנע אותי, או שזה המצב-רוח הלא קודר שיש לי בימים האחרונים, אבל הגעצי לתובנה ש... אני יותר חכמה מהפסיכו' והיא יודעת את זה... וזה מציק לה... היית צריכה לשמוע את האושר שלה, כשהיא גילתה אצלי שגיאת כתיב שנעשתה בהסח הדעת (כתבתי אם במקום עם...)... שאלתי אותה מה פשר התגובה שלה - היא ניסחה את התשובה שלה בצורה טיפולית... היא אמרה שנחמד לגלות שאני טועה לפעמים בכתיבה, כי בד"כ זה מושלם... והיה עוד מקרה... אמרתי לה משהו על מכתב שהיא שלחה (משהו על הנוסח)... היא ענתה לי, שמה לעשות והיא מתנסחת פחות טוב ממני... העץ שלנו עדיין לא צמח למימדים של ג'ונגל... אי-שם בנבכי הפורום (לא זוכרת את מס' העמוד) יש עץ צומח ומתפתח של שלומי ושלי... הוא כבר נראה כמו אקליפטוס גדול (העץ, לא שלומי:-))) ). כשכתבתי מאסר, התכוונתי לאישפוז כפוי, ולאו דווקא לכליאה בבית-סוהר... אבל כליאה היא כליאה - שלילת החופש והזכויות. בניגוד לפושע, שפוגע בחברה, אדם שפוגע בעצמו מזיק קודם כל לעצמו... את לא דוחפת את האף בכלל - יש לי היסטוריה ארוכה עם פגיעה עצמית... רומן מתמשך עם הסכין... ולא רק. אם ניתן לאחות את הקרע עם הפסיכו'.... אני עדיין לא יודעת. אני מעריכה שעד תחילת מרץ כבר ניפגש, ואז נראה אם יש משהו שאפשר לעשות... אלוהים יודע שאני לא בונה על הר של תקוות וציפיות, אפילו לא גבעה קטנה, או תלולית... אחרי הפגישה, שבה נראה לאן נושבת הרוח, אני אחליט מה הלאה. מצד אחד, כנראה שאכן נחוץ לי חופש מטיפולים למיניהם... מצד שני - זה לא טוב לי להיות בלי טיפול... בסה"כ אני לא נמצאת בנקודת זינוק טובה לחיים... בקיצור, אני פשוט לא יודעת מה בעצם יהיה נכון לעשות. בעזרת האדם המתאים, יש סיכוי להתקדמות... אבל אני לא יודעת איפה נמצא האדם המתאים הזה... המחשבה על לחפש שוב, ואולי להתאכזב שוב רק מרתיעה אותי. תודה, הרה.

היי! הפסיכולוגים - את בוודאי יודעת - הם בשר ודם בדיוק כמונו, עם חולשות בדיוק כמו שלנו - חוסר בטחון וקנאה, ולא תמיד מצליחים להסתיר את זה ולהתעלות מעל זה. וכנראה שזה מה שקורה עם הפסיכולוגית שלך. אני חושבת שהרעיון לנסות עוד פגישה אחת ולראות "לאן נושבת הרוח" הוא בהחלט טוב. ובינתיים, אני לא יודעת אם זה יכול לנחם או לא, אבל גם עם הפסיכולוגית שלי לא תמיד היה לי קל. אני נמצאת אצלה בטיפול כבר שש וחצי שנים, וכעת היחסים בינינו מצויינים ואני חושבת שהיא עשר וממש הצילה אותי. אבל עד שהתרגלתי אליה לא היה לי קל בכלל: אולי ציפיתי ליותר מדי, אבל בהתחלה היא נראתה לי קרה ומתנשאת כזאת. וגם היו לי איזה שניים או שלושה תקלים איתה, כשהיא נזפה בי בגלל שטויות (למשל כשנגעתי ממש בתמימות ב...חלון שלה). אמרתי לה חד וחלק שאני לא מוכנה להיות על תקן "התלמידה הנזופה" - בסרט הזה כבר הייתי מספיק... ))-: למזלי היא הודתה בכך שהגזימה בתגובה והתנצלה... ובכלל, היה לי קשה לקבל את כל הקטע הזה שאני מספרת על עצמי הכל, נחשפת טוטאלית בפני אדם זר שבסך הכל אין לדעת אם אפשר לבטוח בו או לא. ואם לא די בזה, הוא מסתגר בפני באופן מוחלט ואפילו הפגנתי - כאילו כדי להראות לי מי הבוס, ולהעמיד אותי בעמדת נחיתות בולטת.... ואם גם זה לא מספיק, אז אני עוד משלמת לו בשביל כל זה... ((-: מוכרים לך הקטעים האלה? אבל כעת, ברוך השם, וטפו-טפו-טפו, הכל בסדר.... ((-: מה שלא תחליטי - שיהיה לך בהמון-המון הצלחה - ותמשיכי לספר (אם את רוצה, כמובן...) ביי! נזבורה

היי הרה... מנסיון אישי שלי, אנשים אינטלגנטיים מסוגלים לבנות מבוכים סבוכים, ענקיים ומורכבים של הגנות, שלא כל אדם, ואולי מעט מאד אנשים אחרים, יהיו מסוגלים לחדור דרכן. נראה לי שכשהמטפל הופך לעוד אדם "שלא מבין אותך", אז הטיפול יכול להפוך לחוויה מתסכלת והסיכויים שלו להשיג תוצאות פוחתים בהתאם... וכאשר מטפל מתחיל להרגיש מאויים מבחינה אינטלקטואלית ע"י המטופל (כמו שתיארת), אז בעצם הוא מפתח, לדעתי, מעורבות רגשית מאד לא רצויה בטיפול, שייתכן ויהיה לו קשה להודות בה בפני עצמו או בפני אנשי מקצוע שאיתם הוא מתייעץ. בכל מקרה, מקווה שתקבלי את ההחלטה הטובה ביותר עבורך... - אורי