רק תזכרו,

שאין אהבה בעולם, כמו אהבה של אימא ואבא. ואין דאגה בעולם, כמו דאגה של אימא ואבא. ואין בעולם מי שיאהב אתכם, רק אימא ואבא, רק אימא ואבא, שלכם. עדי

תקראי במעריב, את הכתבה האמצעית אם אני לא טועה מה הילדים האלה אמורים לחשוב?

היי ליבוש, ראיתי את הכתבה הזו. נורא מצמרר אותי מכדי שאכתוב לך משהו. עדי

עדי, איך זה קרה? אני מקווה שזה בסדר שאני שואלת...

הרה, סבבה שאת שואלת!!!! אבא עשה דום לב (היה שמן ועישן) ואימא אח"כ חטפה סרטן. עדי

היי עדי, לי את מספרת את זה? אבי איננו כמעט שנה, אימי איננה כמעט 7 שנים, והם חסרים לי יום יום, שעה שעה... אמנם יש לי כמה קרובי משפחה רחוקים יותר, ויש לי, למזלי, כמה חברים באמת טובים.... אבל זה כל-כך לא אותו הדבר! רק מי שאיבד את הוריו יכול להבין את זה... כל טוב! נזבורה

ויש כאלה שמקווים כל יום, שרק יוכלו לשכוח את מה שהזכרת, שרק לא יצטרכו לזכור את זה כל הזמן, שזה רק לא יעלה בכל ארוע, בכל חג, בכל שמחה, שרק לא יהיה כאן יום יום, שעה שעה, דקה דקה, כי כל כך קשה להתמודד עם הזכרון הזה, וכל כך קשה לכאוב את החוסר הזה. :-((((((

פרידה פרדת האזוב מן הסלע הנקר מן הגזע הסרטן מן הנקיק הצפורן מן האצבע כפרדה מאבי. מה שהיה לפניו לא יהיה אחריו. פני הם פניו והאור ממנו בא, ה ו ל ך ו מ ש א י ר שבעה ימים ושבעה לילות ישבתי ליד מיטתו של אבי מכל נשימה רחף פחד בקשה על נפשה תקוה. ומחשבות של ילדה קטנה שזהו רק משחק ותיכף יקום אבא ממיטת חליו ילך איתי יד ביד יאמץ אותי אל ליבו כפי שלא עשה כשהייתי קטנה והוא עסוק למעלה ראש בכבוש חולות, בבנית בית, כהן בבגדי חלוץ עושה לבית מקדשו. אבי היפה גם עכשיו. הצורף חלומות עוד מפעם, כשמבטך הפתוח אוסף אותי עוברת בי רוח חמה. אבי, אבי ילדתך הקטנה. ואתה בשדרת הברושים הזקופה מול הבית הולך ומשאיר אותי כאן. כאז כן עתה. ילדתך הקטנה. המשוררת: מיכל סנונית

עדידוש יקרה,,,,,, מאחלת לך מכל הלב שתמצאי שותף נהדר ואוהב לחיים . וביחד תהיו אמא ואבא הכי טובים ואוהבים שיש. שלך ויוי.