מה קורה כאשר נוצר קשר רומנטי בין מטפל למטופל?

שלום, יש לי שאלה שאולי קצת תמימה או פתטית, אבל יכול להיות מצב של מטפל ומטופל שמתאהבים או שנוצר בניהם קשר רומנטי...... תחשבו שהיחסים בין המטפל למטופל מאד אינטימים מאד אישיים ואנחנו בסה"כ בני אדם..... אז השאלה שלי , האם יכול להתפתח קשר בריא מסוג כזה של קשר? תודה מראש ליאת

קשר כזה נוצר בד"כ ע"י אידיאליזציה איך קשר יכול להיות בריא? רק אם יבוא מהסיבות הנכונות. ואידיאליזציה היא לא מה שנקרא "סיבה נכונה"

ליאת, בטיפול, רוב הסיכויים שבשלב מסויים מטופל "יתאהב" במטפל - זה מצב סביר, כל זמן שלא מתפתחת אובססיה בנושא, וכל זמן שה"התאהבות" הזו עולה על-פני השטח ומדברים עליה. כשההתאהבות באה מצד המטפל, רצוי שהוא יפנה להדרכה או אפילו יסיים את הטיפול, ויפנה את המטופל למישהו אחר. יש להבדיל בין התאהבות לבין קשר רומנטי... אסור שיהיה קשר "לא טיפולי" במסגרת הטיפול, מכיוון שאז הטיפול מאבד הרבה מהאפקטיביות שלו, שנבנית - בין היתר - על היותו של המטפל דמות "לא ידועה". נכון שאנחנו בסה"כ בני-אדם, אבל מטפל מיומן ורציני לא ייתן למצב כזה להתרחש (גם מהחשש של תביעה משפטית בגין ניצול)... רק לפני 3 שבועות בערך דיברו על הצעת החוק החדשה, שבה כל מגע מיני בין מטפל למטופל אסור. הרה.

שלום ליאת, תודה על השאלה החשובה. אנסה להגיב בשתי רמות: (א) הרמה האתית הפורמאלית ו-(ב) הרמה המהותית-טיפולית. (א) ברמת האתיקה המקצועית, ברור שכל קשר רומנטי, ואף מסחרי או אחר, אסור לא רק על מטפל פסיכולוגי אלא גם על רופאים (לא רק פסיכיאטרים). בתוך הסיטואציה הטיפולית, המטפל נמצא בעמדת כוח וייתרון על המטופל וכל קשר שחורג מדיבור על בעיותיו של המטופל עלול להיות ניצול לרעה של מעמדו של המטופל. לפי תקנוני אתיקה שונים של האיגודים השונים של המטפלים, קיימות אף תקופות זמן מוגדרות שונות לאחר תום הטיפול שבמהלכן אסור למטפל לקיים כל קשר רומנטי, מסחרי או אחר עם המטופל לשעבר. לאיסורים חמורים אלה יש התייחס בקפדנות לא בשל היותם פורמאליים אלא משום שהם באים להגן על המטופל ויש להם השלכה על מהות הטיפול כפי שיפורט ברמה המהותית-טיפולית. (ב) ברמה המהותית-טיפולית הקשר הטיפולי הוא האמצעי המרכזי דרכו עובדת הפסיכותרפיה. קשר זה הוא קשר מיוחד מאוד, משום שבו אמור המטופל להשתחרר מהגנות בהן הוא משתמש בחיי היום-יום. הוא מספר למטפל דברים שאינו יכול, ובמקרים רבים גם לא רצוי, שיספר לאנשים אחרים. המטפל, לעומת זאת, אינו אמור לספר למטופל על בעיותיו האישיות שלו. מצב זה הופך את המעמד הטיפולי לבלתי-שיוויוני ועל כן יש להקפיד על מה שמחייבת האתיקה המקצועית בעניין זה. יתר על כן, במהלך הטיפול יש חשיבות לשני תהליכים: העברה (נטייתו של המטופל להשליך על המטפל דמויות משמעותיות מעברו) והעברה נגדית (נטייתו של המטפל להשליך על המטופל דמויות משמעותיות מחייו שלו). לתהליך ההעברה חשיבות ראשונה במעלה, לפחות מנקודת מבט פסיכואנאליטית, כי זוהי ההזדמנות של המטופל לחוות באמצעות הקשר הטיפולי את הצלקת ההתפתחותית בה הוא פגוע ביותר, לחזור אל "זירת הפשע", לטפל באלמנטים טראמוטיים מודחקים ולהבדיל בין המטפל כדמות הקיימת בזכות עצמה ובין הדמות שהוא משליך אותה על המטפל. לשם כך, הקשר הטיפולי צריך להיות מנוטרל מכל אלמנטים זרים, שרומנטיקה היא הזרה ביותר לו. תהליך ההעברה הנגדית אכן מתייחס בין היתר לאפשרות שהמטפל יתאהב במטופלת ע"י השלכת דמויות משמעותיות מחייו עליה. כל עוד הוא מודע לכך ויכול לעשות את ההבדל, אין בכך פגם. במקרים בהם הוא אינו יכול לשים לעצמו גבולות בעניין זה, שומה עליו לסיים את הטיפול. תהליך ההעברה אמור להיות מעובד ומובהר בטיפול, בעוד תהליך ההעברה הנגדית אמור להיות מעובד בין המטפל לבין עצמו או בין המטפל ובין מדריכו המקצועי או עמיתיו למקצוע. כשאת משתמשת במונח "התאהבות" בפנייתך את רומזת לקשר רומנטי הדדי, כאילו גם המטפל מעוניין בו. זה מצב חמור שהדעת איננה סובלת ולהערכתי, פוסל את המטפל מלהמשיך את הטיפול. אם מדובר בהתאהבות של המטופל במטפל, בהחלט אפשר לראות זאת כמקרה פרטי של העברה ולנצל זאת לטובת הטיפול מבחינות שונות - למשל, האם יש למטופלת נטייה כללית יותר לבקש לעצמה את הבלתי-מושג או הבלתי-אפשרי בבחירת בני-זוג (שכן מעצם הגדרת הקשר הטיפולי מימוש ההתאהבות הזו אינו אפשרי), איזה אלמנטים במטפל גרמו לה להתאהב, מה גורם לה להתאהב בגברים בד"כ והאם יש בגורמים אלה אלמנטים בעייתיים. את מעלה סוגייה חשובה על הגבול הדק בין קשר קרוב מאוד שמיועד לשירותו הבלעדי של המטופל לבין קשר רומנטי שהוא קשר ממנו אמורים ליהנות בד"כ שני הצדדים. הקשר הקרוב הראשון הוא הקשר הטיפולי ועיבוד אותה התאהבות בטיפול חשוב הן כדי לשמור על הגבולות והן כדי ללבן קשיים ביצירת קשר ובשמירה עליו של המטופל. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין