לשלומי

היי שלומי תודה על כל המחמאות בהודעה הקודמת יש לי כמה דברים להגיד לך... קודם כל, מה עם שיטת החיבוק? תעביר לבן שלך קצת אהבה...אולי המגע ירגיע אותו אין "ילד רע", יש "מעשים רעים". ואתה בעצמך קובע בהודעה שהילד שלך הוא טוב וממושמע בדרך כלל. אתה העלית את האפשרות שמישהו בגן הרגיז אותו. אם אכן זה כך, והילד פורק את התסכול שלו בבית (בחוסר צדק רק הוא קטן ולא מודע) אז מה יעזור שתתן לו כביכול "עונש על עונש"? לא רק שהוא סבל בגן ומסיבות שאינן תלויות בו הוא לא יודע להוציא את התסכול כראוי, גם יסבול בבית. אל תתייאש מלהבטיח מתנות. סמוך עלי, השיטה הזו עבדה אצלי לא פעם מצטערת שזה קצר ומתומצת...השעה מאוחרת... אז לילה טוב, ותודיע לי מה דעתך ד"א - עונש פיזי אף פעם אינו פיתרון. עונש צריך לבוא כמידה כנגד מידה (לדוגמא: לא חזרת בזמן מהחבר, שבוע אתה לא הולך לחברים כדי שתלמד לחזור מתי שמבקשים ממך) מכה היא לא עונש - היא להראות הנה אני הבוס ואני חזק יותר ממך אני מקווה שזה לא נשמע עצבני מדי - זה הכל ברוח טובה...

ליבי יקרה מאד מאד, בשעה שתיים שלושים ותשע בלילה , יש לך את הריכוז והסבלנות והכח לדסקס ענייני חינוך העומדים ברומו של עולם ??? מה הנדודי שינה האלו ?? ולגבי הענין, את צודקת במאת האחוזים בתיאוריה. בתיאוריה תמיד עדיף בדרכים טובות ונעימות ועם פרסים וחיבוקים. אבל מתוך נסיון של כמה שנים עם ילדים, האדם הכי שליו ונינוח, מאבד את זה פה ושם. ילדים יודעים להוציא את ההורים מהכלים פה ושם. אני נחשב לאדם מאד נינוח בגדול, והיו מקרים בודדים במשך שנות הקריירה שלי כאבא שאיבדתי את הראש, צעקתי , שאגתי והתרגזתי נורא. (וגם הרבצתי לדאבוני). אחר כך ההרגשה היא איומה. איך יכולתי ככה להתנהג לילדיי. אבל זאת עובדה. אז לכן אמרתי שיש כאן סדר עדיפויות: הכי טוב זה לעולם לא להתרגז, ותמיד להשאר נינוח ולעמוד על הדרישה שלך מהילד עד שהוא יכנע. אבל מי שאומד את כוחותיו, ויודע שאם הוא ימשיך להבליג ולהבליג, בסוף תהיה התפרצות של זעם מלווה במכות רציניות, עדיף שכבר בהתחלה כאשר הוא שולט במצבו הנפשי, יתן עונש לילד וימנע את ההתפרצות הזאת. הבנת אותי ? ליבי, מה קורה אתך בשטח הרומנטי ? אין חבר באופק ? (סליחה על החיטוט , את כמובן רשאית שלא לענות ) יום נהדר, למה היית צריכה לקום כל כך מוקדם ????? ביי