התאבדות

ידיד טוב שלי, עבר לפני שנה וחצי מקרה של spontaneous pnemothorax, משהו שקשור לקריסת ריאות, ואינני יודעת בדיוק מה זה. מאז הוא על מורפיום ושאר משככי כאבים כדורי שינה. הוא ניתק קשריו עם כל החברים שלו, הדחיק אותם מעליו בצורה חד-משמעית, ואני הקשר היחידי שלו, חוץ מהוריו. לאחרונה, הוא גם בוחר להתנתק ממני. פשוט לא מוכן לדבר איתי. הדבר היחידי שהוא שאל אותי לאחרונה זה אם אני יכולה לעזור לו להתאבד. התחיל לדבר אפילו על שיטות ואפשרויות, ושהוא נורא מבקש. אני ממש חסרת אונים ולא יודעת איך להתמודד עם זה או מה לעשות. כעת הוא לא עונה לי לשיחות ולא מוכן לדבר אפילו. זה מתסכל. בתקופה שעוד דיברנו הרבה, הוא סיפר לי שהוא עבר שתי קריסות, ושלרופאים אין מענה בשבילו, ושכל חייו הוא יצטרך ליטול כדורים וכל חייו ירגיש כאבים. מאוד עצוב לי בגללו, סה"כ ילד בן 23 שבכלל לא הספיק לחיות. יש משהו שניתן לעשות? חוץ מלהפנות אליו פסיכולוגים, כי הוא לא מעוניין בזה. הפנו אותו למומחה טראומה, והוא עשה צחוק מהפגישה איתו ולא לקח אותו ברצינות בכלל. נדמה כאילו הוא איבד כל טעם לנסות לחיות, כי הוא טוען שאין לו בשביל מה.

שירן יקרה, את נוטלת על עצמך משא כבד של אחריות. זהו מצב מתסכל ומכאיב. קשה לך לראות את סבלו של חברך, וכמובן שאינך יכולה לסייע לו לשים קץ לחייו. את שואלת מה אפשר לעשות כדי לסייע לו, ואינני יודע אם יש לכך תשובה. אני משער שרופאיו והוריו מחפשים את הפתרונות שיוכלו להקל עליו. אבל אולי יש מה לעשות בקשר לקושי שלך. סיפרת שאת החברה היחידה שאיתה עדיין לא ניתק את הקשר, ואני מאמין שהיכולת שלך לשאת את מצבו היא עזרה חשובה ומשמעותית בחייו. לשם כך עליך להשלים עם כך שאינך יכולה לסייע לו, ושלא עליך נופלת האחריות למצבו. אני משער שניתוק הקשר עם החברים נובע גם מהחשש שלא יקבלו אותו במצבו החדש, החלש והכואב. העובדה שהוא עדיין מוכן לדבר אתך, ולו גם אודות ההתאבדות, היא סימן של אמון וביטחון בך, מה שאינו קל במצבו. אם יעמוד בך הכוח, נסי לשמור על הקשר הזה, ולקבל אותו כפי שהוא כעת, כולל הרצון שלו לסיים את חייו. גם באפשרות לשוחח על ההתאבדות יכול להיות משהו מנחם, ואם זה הנושא היחיד שעשוי לקשר ביניכם, אל תוותרי עליו. יתכן והוא יסרב לדבר אתך שוב, ואין זה אומר שלא עשית כמיטב יכולתך. גם במקרה כזה את יכולה להמשיך ולהתקשר, או לשלוח לו מסרים תומכים בכל דרך אחרת. יותר מזה אינך יכולה לעשות. וטוב שיש לו חברה כמוך, דרור גרין

שירן שלום נתחיל עם פתרונות רפואיים טהורים. בבתי חולים שונים יש מחלקות ייעודיות לטיפול בכאב וכדאי אולי להתייעץ עימם כיצד ניתן לשפר את המצב. כמו כן, בתוך בתי החולים יש בד"כ פסיכולוגים רפואיים שעוסקים ספציפית בטיפול בחולים הסובלים מתופעות כפי שתארת. אולי תוכלו להיעזר בהם במידה וידידך מטופל במסגרת בית חולים. אם הוא מתנגד לטיפול באמת יהיה קשה לגרור אותו לזה. אולם יש דרכים עקיפות בהן ניתן לעזור. ישנן שיטות פסיכולוגיות שעוסקות בטיפול ספציפי בכאב בלי כניסה לעולם הנפש הדינמי. אולי כלפיהן הוא יחוש פחות התנגדות (אגב, אתמול כתבתי בפורום הסבר על טיפול בכאב באמצעות היפנוזה ואני ממליץ שתקראי את הטקסט). אני מציע לך לקנות לו את ספרו של ד"ר ברוך אליצור (שהוא פסיכולוג רפואי) הכולל גם קלטת בנושא הטיפול בכאב. הוא יוכל לקרוא את הספר ולשמוע את הקלטת ואולי זה יפחית במשהו את ההתנגדות לטיפול וכמובן יעזור לכאב. עוד ספר שהייתי ממליץ לך לקנות לו הוא "פתק" של פרופ' חנן פרנק. מדובר בסיפורו האישי של הכותב לאחר שנקטעו לו שתי רגליו ממוקש. פרופ' פרנק הוא פסיכולוג פיזיולוגי מאוניבסיטת תל-אביב. הוא מומחה בעל שם עולמי לחקר הכאב (ואחד המרצים הטובים ביותר שהיו לי בלימודי). יתכן שדווקא התעמקות והבנה של נושא הכאב יוכל לעזור לידידך. צריך לזכור שכאב גורם לתסכול עצום שיכול להביא לתופעות משניות של דיכאון ויאוש. לא תמיד ניתן להפסיק את הכאב, אך בהחלט ישנן דרכים להתמודד עם הכאב טוב יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה לשניכם - ד"ר דרור גרין וד"ר אורן קפלן. אני בהחלט אנסה את מה שהצעתם. המצב משתפר ביומיים האחרונים, הוא הרבה יותר צוחק ושמח, ובהחלט נדמה כאילו חבר טוב זה מה שחסר לו בחיים כרגע, ואני יותר ממאושרת שאפילו קשר אנושי יכול להועיל במשהו.