עזרה דחופה.

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

29/01/2002 | 17:21 | מאת: זאת אני...

לכול העוזרים והמנסים לעזור שלום. אני אישה בת 42 ,ויש לי בעיה אישית עם עצמי, כל מה שבעלי רוצה אני עושה גם כשאני לא רוצה. מבחוץ אני צוחקת ועליזה מאוד, אך עמוק בפנים אני ממש אומללה,התנתקתי מכל בני משפחתי המורחבת וכמו כן אין לנו כלל חברים(בגלל התנגדותו של בעלי),אני יודעת שאני צריכה לחיות גם למעני,אבל משום מה יותר חשוב לי לא להרגיז את בעלי ולרצות אותו, הסברתי לו שמאוד קשה לי ואני מעוניינת ביעוץ, אך הוא טוען שסתם ימלאו לי את הארש בשטויות,וכמובן ששוב ויתרתי. סליחה על המכתב הארוך, ותודה מעומק הלב. בכבוד רב אני

לקריאה נוספת והעמקה
29/01/2002 | 17:52 | מאת: בל

אני יודעת שאני ילדה קטנה רק בת 17 וחצי אבל בכל זאת רציתי להגיד לך משהו- אני ראיתי את זה קורה לאמא שלי גם- שאבא שלי לא התייחס אליה כמו בן אדם שעברנו לבית חדש הוא התנגד שהיא תצור עיזשהו קשר עם משהו מהבניין. והיא היתה חייבת לעשות כל מה שהוא רצה. עד שהוא סיפר לה שהוא בוגד בה והם התגרשו היא נכנסה לתקופת דיכאוניחת אבל אחרי שנה שנתיים היא גילתה איזה מפגרת היא היתה שהיא המשיכה לחיות ככה ולא לחיות את החיים שהיא רוצה כמו שהיא רוצה ולעמוד על שלה. אני חושבת שאת צריכה להתאמת עם בעלך. אני יודעת מה זה להיות במצוקה ולשמור הכל בפניןם. אסור לך לשמור הכל בפנים. את צריכה להוציא הכל החוצה לפני שהכל התפוצץ בדרך כלשהי ממני בל

29/01/2002 | 17:56 | מאת: זאת אני...

סיפרתי לבעלי איך אני מרגישה... אבל הוא בכל זאת טוען שהוא יודע בדיוק מה אני צריכה.....ואני כמו איזה מטומטמת תמיד מסכימה איתו.... תודה לך חמודה

29/01/2002 | 17:58 | מאת: זאת לא אני....

בל, אפשר לכתוב לך משהו?

29/01/2002 | 20:00 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום אני, פנייתך מצערת ומשמחת כאחד. את מתארת מצב קשה וממושך מאוד ומצד שני מגדירה את פנייתך דחופה. בעלך מנתק אותך לחלוטין מהסביבה, משום שהוא אדם תלותי מאוד וזקוק לך כמו שתינוק זקוק לאימו, ואת משתפת פעולה עם כך. כדי לשתף פעולה עם דרישות כל כך בלתי-סבירות, כדי לחיות למען אדם אחר, אדם צריך להיות בעל הערכה עצמית נמוכה מאוד. אינני יודע אם בעלך לא הסכים שאת תלכי לייעוץ עבור עצמך או לייעוץ זוגי, אך את חייבת לעצמך ללכת לטיפול, אלא אם כן את מוכנה להשלים אם המצב הזה. גם אם תשלימי עם המצב, זהו מרשם בדוק לדיכאון ואישור להערכתך העצמית הנמוכה. אינני יודע אם את תלויה בבעלך כלכלית ואם יש לכך השלכה על יכולתך לפנות לטיפול. לא כל טיפול חייב להיות טיפול פרטי, אך חשוב שתעשי זאת ויפה שעה אחת קודם. אני מקווה שפנייתך זו מהווה את הצעד הראשון בכיוון זה. אינני בטוח שבעלך יקבל אותך לאחר השינוי שיחול בך לאחר הטיפול, אולי גם הוא ירצה ללכת לטיפול. הוא גם לא חייב לדעת שאת הולכת לטיפול. יכול להיות שזה יהיה אחד הדברים הראשונים שתעשי בינך לבין עצמך, כמו פנייתך זו לאתר. מה שחשוב הוא שתאפשרי לעצמך להיעזר ולהעלות את הערכתך העצמית. הרבה הצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

30/01/2002 | 07:39 | מאת: זאת אני...

ד"ר גידי רובינשטיין היקר. אינני תלויה בבעלי מבחינה כלכלית, איך כשביקשתי ממנו ללכת לייעוץ זוגי או אישי(עבורי) הוא טען שאין צורך, שאין לנו שום בעיה, כשהסברתי לו שלי יש בעיה הוא אמר שלא כדי לי ללכת מאחר" ושסתם ימלאו לי את הראש", בקיצור הוא "שיכנע" אותי לא לקבל עזרה. קשה לי ללכת ללא ידיעתו מאחר ובעלי מתקשר אליי פעמים מספר במהלך היום ומתעניין במעשי. אני עקרת בית כך שאין באפשרותי לצאת מהבית ללא ידיעתו.. אשמח מאוד על עזרתך. תודה מראש בכבוד רב אני....

30/01/2002 | 13:51 | מאת: ש נ ה ב

שלום אמנם באיחור, כי קראתי את כל ההיסטוריה......רק עכשיו. זה מדהים איך גבר תלותי כבעלך, גם אם כלפי חוץ נראה ומתנהג אחרת, גורם לך לחיות "בבית סוהר ביתי". את נשמעת אשה אינטליגנטית. איך את מרשה לזה לקרות? אם היית חברה שלי- היית מקבלת שיעור טוב. (ומאוד ייתכן שגם בעלך היה מקבל ממני שיעור דומה...) קראתי את תגובתו של ד"ר רובינשטיין. עלייך לאמץ את דבריו, ולהזדרז בלקבל טיפול. את לא מבינה שבעלך לא מעוניין שתקבלי ייעוץ-כי הוא חושש שכמו חווה שטעמה מהתפוח- ייפתחו עינייך? בעלך מניפולטיבי, ואפילו "בולש, אחרייך בעקיפין, בשיחות טלפון מספר פעמים ביום. אם אני טועה- תתקני אותי. בעל שמגביל את צעדיי אשתו, שאוסר עליה להתיידד, שחייב להיות מדווח על כל שעל, ושלא מאפשר לה לעשות צעד אחד בלעדיו- האמיני לי שהוא לא ראוי. ייתכן שאת שרוטה- כי רמזת שהיית ילדה מוכה- וכאן לדעתי חייב להתערב מטפל מקצועי. ויפה דקה אחת קודם התעוררי יקירתי, את רק בת 42, במלוא הפריחה.....ואנחנו רוצים רק את טובתך. כלכלי צעדייך בחוכמה נשית, בלי סנקציו,ת אבל עם הגיון בריא... אשמח לשוחח. כל טוב ש נ ה ב

30/01/2002 | 18:42 | מאת: זאת אני....

לשנהב היקר. אני מקבלת את כל מה שאתם אומרים, אני יודעת שאני חייבת טיפול, אבל אין לי את האומץ ללכת נגד בעלי, גם כשאני מדברת איתו על הנושא ועל הרצונות שלי, הוא יודע בדיוק איך "לשכנע" אותי לעשות כרצונו. הלוואי שיהיה לי הכוח ללכת לייעוץ. תודה מעומק הלב אני......

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית