אבודה בכאוס פנימי

אחרי כל-כך הרבה זמן...לא זוכרת את התחושה... לאן זה יוביל? לא פוחדת לדעת את האמת, זה כבר נעשה. ובכל זאת משהו לא נסגר כראוי... לא נסגר בכלל. איך אפשר לסגור משהו כזה בבידוד? החלטות מתקבלות כל יום, כל שעה. לכל החלטה בעולם יש את המניעים שלה; מי אמר שהמניעים צריכים להיות ברורים? זה לא נכון, גם אם המניעים ברורים צריכה להיות דרך נכונה לביצוע. הכל שטויות! מהי ההגדרה של "נכון לעשות"? לא מתכוונת להתפרש על-פני השוואות בין תרבויות, כי זו שגיאה. התרבות זהה, וגם המרחק לא גדול. ובכל זאת ההבדלים התגלו כרחוקים זה מזה; כמו המרחק שבין שקיעה מפוארת לזריחה עלובה. לא יכולה לשפוט את הבחירה, לפעמים אין צדק או שהוא פשוט עיוור. או שזה בכלל חוסר צדק עיוור. כמו צונמי ששוטף את הכל בדרכו ממקומו הטבעי שבים לעבר יבשה שוקקת חיים. ואולי אף-פעם לא היו חיים? המציאות עולה על כל דמיון... וככל שהחלומות מופרעים יותר, ככה המציאות מקבלת מימדים חדשים של חוסר היגיון. כי לא יכול להיות היגיון בכל ההחלטות שמתקבלות, למרות שלהיגיון יש דרכים משלו להתבטא, לצאת אל האור ולהפתיע. הכל מלא סתירות. החיים הם רק פארודיה על המוות. כל בחירה שלא תיבחר, לא תסיט את המסלול שנקבע מראש; היא רק תהווה סטיה קטנה לדרך צדדית. בסוף הכל מתנקז במה שלא התקיים ובמה שלא יתקיים. להחלטות יש את הכוח להרוג, בעיקר כשהן גדלות על מצע מזוייף, שלא מכיל כלום. הן ניזונות מהאוויר. לא יכולה לדעת, מהי החלטה טובה עד שלא נתקלת באחת רעה. כנראה שיש גם "החלטות ביניים", אבל הן מהוות השהייה זמנית בלבד. ניסיון להאחז בעובדות לא מבוססות. והכל בשביל לדחות את ההחלטות החשובות באמת, הרות הגורל: החייפ או המוות? ההחלטות על איך לחיות או איך למות נקבעות כברירת מחדל - או שחיים או שמתים (כשמן הראוי הוא, לעשות הפרדה בין הגשמי למנטלי). ההחלטות שמתקבלות על-ידי אחרים, ונוגעות לסיבה, הן המתעתעות ביותר. לא ברור איך אפשר לקבל אותן (או לדחות), משום שהן מגיעות כעובדות. כנראה ששליטה זה שם המשחק; כולם רוצים לשלוט, ברמה כזו או אחרת - חלקם על עצמם וחלקם על הסביבה. האם גם השליטה היא החלטה? למה שמישהו יבחר להיכנע לעצמו אבל לשלוט בסביבה? למה שמישהו יבחר בשליטה מרחוק על הסיבה, מבלי להקדיש ולו מחשבה אחת על ההשלכות? לא, לא פןחדת מתשובה אמיתית. גם לסביות כבר אין משמעות. אז למה המחשבות שולטות, למרות ההחלטה להימנע מהן? אולי צריך שמשהו יקרה לפני שנועלים את החיים בפעם האחרונה...

הרה, you lost me ! את מוכנה להסביר לפשוטי העם, על מה את מדברת ??? החלטת משהו ??

לשם שינוי - אין לי תשובה הפעם...

????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????

sorry!!!!!!!!!!!!!!!!

הרה שלום, נורא עצוב. את נשמעת לי כמי שהחליטה לא לחיות יותר..... תקני אותי אם אני טועה, אשמח לטעות ובגדול!!! לכמה כאב יכול אדם להגיע ולכמה בדידות נפשית, הרה, יש לך עוד הרבה לתרום לעצמך ולעולם, לפרוח ולגדול, את עוד ניצן, מה יסיט אותך מהחלטתך?

נטע... אני יודעת, שמרגע ששלחתי הודעה לפורום אין לי שליטה על מה שהיא תעורר... אבל עצב לא היה אפשרות... אולי כי אני כבר לא יכולה להרגיש אותו... על זה כתבתי - בין היתר... איזה ערך יש לחיים (הגשמיים), שכמבחינה מנטלית הכל שומם ומת מזמן? אני יודעת שזה לא מובן בהכרח... אני לא מנסה לשכנע אף-אחד...

קראתי בעיון ובעניין רב את מה שכתבת ונכון החיים אומנם מתנקזים לאותו מקום כמו במשפט כל הנחלים זורמים לים אבל יש בדרך נחל איתן ונחל אכזב. ויש נחלים שיש מסביבם צומח מרהיב ויש כאלו שפחות ויש כאלו שאין בכלל הכל יבש במיוחד אחרי הבצורת של השנים האחרונות. ככה גם בני האדם כמו הנחלים. חיים את החיים מחליטים על כיוונים ופורצים דרכים להגיע בסוף לאותה נקודה. לפעמים גם יש סלעים בדרך שאנחנו נאלצים לפרוץ. זאת שאלה טובה ומופלאה דרך החיים. אל תשכחי שבמהלך החיים אנחנו יוצרים חיים חדשים. אבל כולם מגיעים לאותו מקום. זה נשמע הבסורד עם לא היה לזה מטרה. אז כנראה שיש כזאת אחרת מה הטעם לחיות ולמות. כל אחד רואה דברים בצורה שונה. יש כאלו שיגידו איזה כיף לחיות וינצלו כל רגע בחיים שלהם יש כאלו שיהיו להם חיים רגילים ויש כאלו שיהיו להם חיים אם הרבה בעיות. ויש כאלו שירצו להעלם מהעולם. כמו בכל דבר בחיים הכי טוב זה ליהיות באמצע עם חיים רגילים. קצת טוב וקצת רע כי אם לא יהיה גיוון יהיה משעמם:) הדרך לים יכולה ליהיות מעניינת וטובה. אבל כמו נהר צריך לפעמים לחצוב ולפעמים לעקוף לעשות את המקסימום שהזרימה תיהיה טובה מלמדת ומענינת @-----)----- איתן

כבר הרבה זמן שאני לא חלק מהזרם... צופה מהצד על החיים חולפים... ואם לעזוב לרגע את "עולם הנפש", הרי שהמטרה היחידה של החיים, מבחינה ביולוגית, היא הבאת דור המשך... שמירה על השושלת - אנחנו לא נבדלים בזה מבעלי-החיים... אני מניחה שזה מקומם, אבל זו עובדה. גם בטבע, כשבע"ח סובל מפגם כלשהו (פיזי או נשפי) הוא לא שורד, או לא מצליח להתרבות... הטבע שומר על מאזן של "הכי בריאים וחזקים" הם אלו שיתקיימו לאורך זמן, גם מבחינת הקמת שושלת גנטית... אין ספק, שהדרך לים יכולה להיות רצופה בחוויות חיוביות ושליליות... גם פה זה הכל עניין של מאזן. אבל כשהמאזן נוטה באופן קבוע לצד השלילי, וכשהמכשולים נעשים כבדים מדי, אז הנהר נעצר ונהפך לאגם... ולאגמים יש נטייה להתייבש אם אין משהו שימלא אותם, ומאידך שואבים מהם כל הזמן...

איתן, כמה יפה וכמה נכון! זו דרכו של אדם שהשלים עם כל צבעי החיים ולמד לדעת לחצוב לפעמים, לעשות את הדרך מענינת,לזרום, כי יש סיבה. לא תמיד הסיבות ידועות לנו, המאמינים בגלגולי נשמות יאמרו כי לא סתם הגענו לעולם, בחרנו את הורינו ואת חיינו ונשמתינו מתקנת את העוולות שעשתה בגלגול הקודם. צריך למצוא טעם בחיים, כי לכל אחד היעוד שלו וכל אדם נולד עם ה"מתנות" שלו. יצירת חיים חדשים היא הדבר הנפלא ביותר שקורה לנו ולראות אותם צומחים ופורחים מעשירה את חיינו. לפעמים גם לא צריך לחשוב יותר מיד רק לזרום ולנבוע, כי ממילא מגיעים כולם לאותו מקום,לים הגדול.

הי איתן, מה שכתבת להרה כל כך יפה:)) ומרגש. ונכון. אבל, כל הנחלים זורמים אל הים והים איננו מלא. כלומר, למי שחשובה רק התוצאה, ולא התהליך עצמו לא יכול להיות מלא. לא יכול להשלים עם מצבו הנוכחי בחיים ולראותו רק כשלב בתהליך אלא כתוצאה. ואם התוצאה כה עגומה אז מה כבר יכול להיות גרוע יותר? ואם לעולם לא נתמלא אז מה הטעם? אביב גפן כתב, זו לא חובה לחיות זו זכות להיות חיים. הרה, עד שלא תשלימי עם הזכות שנפלה בחלקך, כנראה שתמשיכי להתקע בסלעים במקום לחצוב בהם או לעקוף אותם. אני מקווה שזה רק משבר קטן וזה חולף. מיכל.

כאוס – עושים סדר בבלאגן מתוך: http://www.snunit.k12.il/vmuseum/chaos/makingSense.html "...כאוס חוקר תופעות שהעקרון השולט בהן הוא חסרונו של עקרון. הוא מנסה למצוא את הסדר בתופעות שנראות אקראיות וחסרות כל סדר. כאוס אינו עוסק במערכות אקראיות, אלא במערכות שלא ניתנות לניבוי, כמו מזג האויר, הדרדרות של אבן במדרון, שינויי מחירים בבורסה, או התאבכות עשן הסיגריה (ואולי על מעמקי הנפש? א.ק.) התהליך הכאוטי אינו אקראי בכך שכל שלב קובע את השלב שאחריו אך התהליך כולו אינו ניתן לניבוי. אם נסתכל על אבן המתדרדרת במדרון, בכל רגע היא מושפעת מן המשטח עליו היא מתגלגלת ומצורתה שלה, אך לעולם לא נוכל לדעת היכן בדיוק תעצר." הרה, מסתבר שגם בבלאגן יש סדר ובסופו של דבר גם עליו אנחנו מנסים... לשלוט. הטיפול הפסיכולוגי הוא במידה מסויימת חקר תופעות הכאוס. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא מנסה להשתלט על כל המהומה שנוצרה.... אני יודעת שאני לא אצליח, ושאני צריכה לתת לה להירגע לבד... גם אם הדברים לא יחזרו לאותה נקודה ממנה הם החלו... גם לסיזיפוס היתה שליטה, לכאורה, על הסלע... הוא ידע בדיוק מתי הוא יתגלגל בחזרה והיכן הוא ייעצר, ובכל זאת זה לא היקנה לו שליטה... בהתחשב בעובדה, שהטיפול הפסיכולוגי הוא מה שהחל את ההידרדרות במדרון, אני לא בונה על זה יותר מדי כבלם.

לא הייתי צריכה לכתוב את זה כאן מלכתחילה... יש דברים שמקומם רק על הנייר ולא יותר... זו חריגה מהנייר... סליחה!

herush...... don"t u dare apologize - u wanted to shre and u good u did............. people wrote here nice things - i don"t have anything to add.....i wish i had answeres to give u just wanted to say......................... i hope the sun will shine for u tomorro........................ anat

HERA שלום את שואלת שאלות פילוזופיות שכל אחד שאל אותם בשלבים מסוימים של החיים . לא נראה לי שאיזה שהוא פילוזוף נתן איפעם באיזה שהוא זמן תשובה מוחלתת לאיזה שהיא שאלה של הקיום . בזמננינו יש עוד פחות תשובות לשאלות ועוד פחות פילוזפים מוכרים עם ראיונות גדולים . ולכן מה שאת עושה זה רק מבורך מצב נורמלי של בן אדם בזמנינו . אני זוכרת שבזמן התיכון היתי יוצת בטרנס מהכיתה משיעורים של פילוזופיה היתי מרוצה רק בזה שלפחות עוד מישהו שאל את השאלה למרות שלא קיבלתי תשובה . היום חיפסתי לאחר הפסקה ארוכה של סיפרות פילוזופית משהו חדש ולא מצאתי ואז במקרה שמתי יד על סיפרון קטן של מודעות שגם הוא לא פוטר את הבעיות עבל אהבתי לקרוא אותו וכנרא שזה הפילוזופיה החדשה של זמננינו ואת שמה שאלות ונותנת תשובות קרוב מואד לגישה של הספר הזה. אני בטוחה שזה יכול לעזור לתהליך של מחשבות. ריקי