לד"ר אורן קפלן שלום.

שלום. אני נמצאת בבעייה שאני לא יודעת מה לעשות איתה, ואולי אתה תוכל לעזור לי לפחות בכיוון. אני נשואה כ-7 שנים, ויש לנו ילדה קטנה. הנישואים אינם מאושרים מבחינתי, ולפני כ-3 שנים פיתחתי קשר רומנטי מהצד, קשר שהוא מאד ריגשי ומאד מס]ק מכל הבחינות, אבל מחוץ לנישואים הוא לא אפשרי (הגבר מבוגר ממני ב-30 שנה, נשוי - לא באושר, ומכר של המשפחה שלי, ושנינו הסכמנו שאם הקשר שלנו יוודע ברבים זה הסוף שלנו...) אל בעלי אני לא נמשכתי מלכתחילה. המין איתו מאד לא מספק עבורי, וגם מבחינה רגשית - אני לא מקבלת ממנו את מה שאני צריכה. הצלחתי לשכנע אותו ללכת לייעוץ זוגי, היות ובאמת היה לי חשוב לשמור על מסגרת משפחתית מאושרת (עד כמה שאפשר). הענקתי יותר למשפחה ופחות למאהב שלי, וזה היה מקובל עליו לחלוטין, הוא אפילו תמך בזה כי חשוב לו שקודם כל אני אהיה מאושרת בבית, והוא אף הציע שניקח פסק זמן כדי שאוכל לתת צ'אנס הוגן לנישואיי. בעקבות הייעוץ אני ביצעתי בעצמי כמה שינויים, היות והבנתי את המשמעות של הדברים מבחינת בעלי. אבל הוא אגוז מאד קשה לפיצוח, והוא לא משתף פעולה עם היועץ. הוא מחכה שהדברים יקרו מעצמם, ולא מוכן לקבל את מה שהיועץ אומר לו (ודוקא זה יועץ מעולה, שמצליח כל פעם להדהים אותי באיך שהוא מבין את הדברים ומסביר אותם לבעלי). אני מרגישה שאני מתאמצת לשוא, ושבעלי לא עושה שום מאמץ כדי לשפר את הדברים. אני חייבת לציין שהוא לא אדם רע, והוא לא עושה שום דבר בכוונה רעה. להיפך - כל מי שמכיר אותו מתאהב בו מייד, אבל כמו שאני אמרתי לו פעם כשהוא טען שרק לי יש טענות כלפיו - רק אני נשואה לו... אם זה לא היה בעלי, גם לי לא היו טענות. אבל אני מרגישה שאנחנו רק שותפים לדירה ותו לא. לא חברים, ובטח שלא בעל ואישה. אני לא יודעת מה לעשות? להתגרש? המחשבה על זה מפחידה אותי נורא! אבל אני גם לא רוצה להמשיך ככה! אני עומדת על סף ייאוש מהמערכת יחיסים הזאת, וזה משפיע עליי בחיי היומיום. מה אני יכולה לעשות?! אני יודעת שזו שאלה קשה, אבל אולי מנסיונך עם מטופלים אחרים אתה יכול להגיד לי אם כדאי להמשיך ולנסות, או שעדיף לשחרר את הרסן ולקבל את זה שככה הוא. או שאני נשארת עם גבר שאני לא נמשכת אליו, לא מסופקת ממנו - לא רגשית ולא מינית, או שמתגברים על הפחד ומפרקים את החבילה עכשיו, במקום להמשיך ולסחוב את הנטל הזה... תודה.

הילה בוקר טוב, אמנם אינני יכולה לתת לך עצה מקצועית וטובה כמו ד"ר קפלן אך אוכל ליעץ לך מנסיוני. קשה מאוד לחיות עם בעל שהוא אגוז קשה לפיצוח, יש אגוזים שאי אפשר לפצח.... למרות היעוץ ונסיונתיך לשפר את המערכת הזוגית את נתקלת בקיר אטום. לפניך שתי אפשרויות: 1. להמשיך בנישואים לסבול ולמצוא מאהב שיספק את הצרכים הרגשיים והפיזיים שלך. כך אפשר להתבגר ולהזדקן ולהשאר בסופו של דבר לבד במערכת הנישואין, לנבול לאט. גם היופי ורעננות הנעורים חולפים, מאהבים מחפשים נשים צעירות ויפות. הילדים גדלים, ו.......נשארים לבד, אפילו אם עדין נשואים לפי הרבנות. 2. להתגרש - מפחיד לכל הדיעות, תהליך קשה שגוזל הרבה אנרגיות נפשיות. אם יש הסכמה בין שני בני הזוג אפשרי שיהיה קל יותר. את צריכה לבחון את מצבך הכלכלי, האם תשארי "בלי כלום" ותצטרכי להתחיל מאפס, או תוכלי לחיות ברוחה יחסית כאישה גרושה. תקופת הגירושין אינה קלה ודורשת כוחות רבים, אך לבסוף - אין מחיר לחופש. אני מניחה שאת עדין צעירה ותוכלי לבנות את חייך עם בן זוג באהבה ובהרמוניה. אפשר לפנות למגשר בתהליך הגירושים כדי לעשות את זה יפה וכדי לדעת איך לא לפגוע בקטנטונת שלכם. לדעתי בלבד, עדיף להתגרש בגיל צעיר מאשר לסחוב מערכת יחסים גרועה שנים רבות. כמובן קודם לכן לטפל באמצעות יעוץ זוגי, אבל אם האהבה איננה - להפרד. תהיי חזקה

נטע שלום. (אני מאמינה שגם מיכל+40 תקרא את זה, אבל אני בכל זאת אגיב גם לה...) אני מאד מעריכה את תשובותיכן, רק שלא הספקתי עד עכשיו לבדוק אותן. בכל זאת-זה נושא רגיש, ובמשרד אין לי את הפרטיות לגלוש ולקרוא תכנים כאלו כשכל רגע מישהו אחר עובר לידי. עכשיו סוף סוף התפניתי לקרוא, ואכן עברתי על כל התגובות. בקשר לשתי האופציות שמנית בפניי: להמשיך לחיות ככה אני לא רוצה. אבל כילדה של הורים גרושים, אני חוששת מאד מהמשקעים שישארו לביתי במידה ואעשה את הצעד הזה. מצד שני, להישאר במערכת כושלת רק בגללה - גם זה לא חכם. אני חושבת שבפגישת היעוץ הבאה שתהיה לי עם היועץ ועם בעלי אני אגיד את כל מה שיש לי על הלב. את זה שאני לא מוכנה להמשיך ככה, שלא טוב לי בחיים האלו איתו, ושאני מצפה לראות קצת מאמץ מצידו לשנות את פני הדברים, כי אחרת, עד כמה שאני לא רוצה להגיע למצב הזה - אנחנו נמצא את עצמנו על מדרגות הרבנות. אני יודעת שלבצע שינוי זה דבר קשה, אבל בעלי אוהב אותי - זה אני יודעת, הוא רק צריך להבין שבשביל לחיות באושר צריך להשקיע במשפחה. אני מבטיחה לעדכן בפרטים ברגע שיהיו לי חדשות / זמן לכתוב. ושוב - המון תודה על תגובתך. הילה.

שלו ם הילה הרשי לי לגשת ישר לעניין, גם אם לא קוראים לי ד"ר קפלן. לפני למעלה מ- 10שנים, עמדתי בפני דילמה, האם להתגרש מבעל שלא היה חבר שלי? או למשוך את עגלת הנישואין?? בני היחיד (היום חייל) היה פשוש קטן, והאמיני לי שרעד לי הפופיק.... אך הייתי נחושה בהחלטתי, כי ידעתי שבעלי לשעבר ואני לא נועדנו זה לזו, נקודה. הגרושים היו קשים וארוכים, אבל כשהכל הסתיים, ונהיה לי שקט- חזרתי להיות אשה שמחה. אני מספרת לך זאת, כדי לחזק אותך. אמנם לי לא היה סיפור אהבה מחוץ למסגרת הנישואין, אבל מצד שני להמשיך ולחיות בזוגיות לא מאושרת- נראה לי עונש לכל החיים. הילה, אם יש לך סביבה תומכת, העזרי בה. נטע- שהגיבה לפני, פרסה בפניך את שתי האפשרויות... האמיני לי שאני, למרות צניחה כלכלית לא קטנה בחיי, בחרתי בחופש, בשקט, ומצפוני נקי לחלוטין. החשוב יותר מכל הוא למעשה ששני בני הזוג הגרושים ישכילו לדעת לחנך את גוזלם ללא הסתה,ללא ארס, וזה יקירתי- כבר נושא בפני עצמו. הייתי גם מייעצת לך, כי אכפת לי, לנסות להפסיק את הקשר עם הגבר הקשיש, גם אם היום זה נשמע לך קשה,ואכזרי. אין עתיד לדעתי לקשר שהפרש הגילאים הוא כה משמעותי... 30 שנה- זו חתיכת חיים!! וחוץ מזה, הגרוע ביותר מכל יהיה חלילה- אם יוודע דבר הקשר,בנוסף לאי הנעימות- הכעס מצד הבעל הנבגד-=====הבעיות ברבנות("אשה מורדת" וכאלה..) האם זה שווה את כל הבלגן???? הילה, אל תחששי לעשות צעד מהפכני בקשר לזוגיות שלך עם בעלך- על זה אומרים החכמים: THE SOONER THE BETTER ואין חכם כבעל ניסיון.(אני) בהצלחה, ואם תרצי לשוחח איתי- את WELLCOME מיכל +40 נ.ב אני עדיין מאמינה, למרות היותי גרושה, כי קיים לכל אחת מאיתנו החיבור הנכון, בעיתוי הנכון.

מיכל החכמה, אוהבת את הראש שלך. התהליך שעברת כמעט זהה לשלי. אשמח לשמוע עוד ממך נטע

מיכל+40 שלום! הנה אני עונה.... תקראי את מה שעניתי לנטע (בטעות כתבתי בשם "גל", אבל זו אני.......) אני מאד מודה גם לך על תשובתך. הילה.