רווקות לאנשי מקצוע

אני בחורה בת 33 עצמאית כבר מגיל צעיר. בעלת דירה בקיצור בהחלט לא תלויה, משכילה יכולה להגיד על עצמי שאני מענינת. בגיל 30 החלטתי שזהו הגיע העת להקים משפחה בישראל בא לי להביא ילד לעולם לחיות בשתיים לאהוב ולהיות נאהבת. נושא אהבה והמיניות היה רחוק ממני עד גיל 28 ברחתי מזה כמו מאש והמשכתי לבנות את עצמי עלמנת להגיע לעצמאות המיוחלת מתוך מחשבה שלי זה לא יקרה לא אחווה את חווית האהבה אבל זה קרה נהנתי וזה נגמר ועכשיו מאז האהבה שהייתה כבר חלפו שנתיים וכלום וכשאני אומרת כלום אני מתכוונת בכל מובן המילה כי יש לי ראש פרימטיבי משהו ואם אני לא רואה שיש סיכוי מבחנתי אני לא מתחילה קשר ולא חווה לא מנסה אולי מפחדת לבזבז זמן אולי מפחדת שזה יגמר,אולי מפחדת ש"ינצלו" וילכו לא יודעת. ולשאלה מה עושים כדי לשבור את מעגל הרווקות . משהו בעיני לא תקין אני לא מלכת היופי אבל ניראת לא רע ולא מצליחה להבין האם האשמה היא בי בפחדים שלי שצינתי קודם או שבאמת משהו דפוק עם הגברים הנורמלים לכאורה שמסתתרים בבית. מה לעשות איך למצוא את אהבה, האם עלי להרפות ובכל זאת לנסות להפגש עם גברים שמלתחילה לא נראים לי. ואם עד עכשיו זה לא קרה האם יש סיכוי שכן יקרה כי במקרה של זוגיות נראה לי שזה לא תלוי רק בי שהרי מדובר בשניים. יש בי צורך פתאומי גדול מאוד להקים משפחה להביא ילד לעולם האם עלי להתפשר האם עלי לוותר על המעט שאני רוצה מבן זוגי לעתיד שיהיה אדם שמסוגל לתמוך שיש על מי לסמוך שיש על מה לדבר איתו שיודע להעניק ושנראה סביר זה כל מה שאני מבקשת ואני לא מצליחה להבין למה אני לא מצליחה להשיג האם בי הפגם נ.ב יש לי לא מעט חברות שנמצאות במצב דומה השאלה האם כולנו דפוקות ומה הדרך לשנות את המצב.

נשמע כמו "סקס והעיר הגדולה".... לא נראה לי שאת והחברות שלך דפוקות, ממש לא. זה משהו שהשתנה במנטליות התרבותית בשני העשורים האחרונים. פעם אנשים היו מתחתנים בתוך שנה מהשחרור או במהלך השירות, ונעשים הורים בגילאי 21-24. היום שום דבר לא בוער... יכול להיות, שבאופן לא מודע את עדיין חוששת מלקיים קשר זוגי - למרות שאת מאוד רוצה - ולכן את מוצאת "פגמים" בבחורים שאת נפגשת איתם... מכיוון שאכן מדובר בקשר זוגי, צריך ללמוד להתפשר, אבל לא בבחירת בן-זוג לחיים. כמובן שהציפיות מה"גבר האידאלי" שלך צריכות להיות מציאותיות... השאלה היא, מה את בעצם מחפשת בגבר?

הי מיכל, לפי מה שתארת את נשמעת לי קצת חשדנית, אולי גם חוששת מדחיה. תקני אותי אם אני טועה. מה קורה אחרי פגישה ראשונה? האם את דוחה "אותו" על הסף? האם את לא מנסה להכיר את האדם מעבר לפגישה אחת או שתיים? מנסיון גם מי שנראה צפרדע בפגישה ראשונה יכול להתגלות כנסיך אחרי פגישות נוספות. גם לגברים יש חששות וחוסר בטחון ולא תמיד משדרים נכון בהתחלה. היתה לך אהבה. האם הסתימה בתחושה לא טובה? האם נדחית? אפשר להתאהב וליצור זוגיות טובה בכל גיל, רק צריך רצון, נחישות ו.......מזל. נטע

למיכל, רציתי לציין שאשה עצמאית , בעלת קריירה מספקת ומכניסה יכולה לחיות חיים מאושרים ומלאי סיפוק גם ללא בן זוג. היום אפשר ללדת ילדים ללא בן זוג ולדעתי האישית לא כדאי להתפשר בבחירת בעל רק כדי להקים משפחה. זו מסקנתי כאשה נשואה באושר כבר שנים רבות...

ניקולט, כעיקרון זה נכון מאוד. אבל עושה רושם שלמיכל יש צורך למצוא בן זוג. אגב, מצאת בסוף את המאמר (בידיעות) שחיפשת?

אפשר אמנם ללדת ללא בן זוג ולהיות אם חד הורית, אבל צריך גם לחשוב מהכיוון של הילד. ילד ללא הורה , זה לא פשוט. אז אם הורה מת או שמתגרשים, זה כבר בלית ברירה, כאן את ממליצה מלכתחילה להכנס למצב כזה כאשר מיכל כולה בת שלושים ?? נראה לי שעדיף לה להמשיך ולמצוא בן זוג וכן להתפשר על כמה דברים. כמובן לא על עקרונות נעלים (יש כאלו ? ) אבל פה ושם להתפשר !! מה רע בלהתפשר ? כולנו מתפשרים !! אלה הם חיינו, ביי

שלום מיכל, אני אמנם לא אשת מקצוע, אבל בעלת ותק די גדול ברווקות (ו-כן, אני יותר מבוגרת ממך - כמעט בת 49...). ואני לא מלכת היופי וגם לא מלכת החכמה, ובכל זאת יכולה להגיד חד וחלק: אני לא דפוקה!!!! גם אני, ממש כמוך, עצמאית לחלוטין ולא תלויה באיש מבחינה כלכלית ולא משום בחינה אחרת. נוסף לכך אני בעלת השכלה אקדמית, מתמידה בעבודתי כבר שנים רבות, וגם מצליחה בה. וגם יש לי חוג קבוע של חברים שהולכים איתי לאורך כל הדרך כבר שנים. אז זה אומר משהו, לא? - וכמוני יש עוד רבות וטובות. אז קודם כל - צריך להשתחרר מהגישה שרווקות זה מום או פגם שצריך להתבייש בו. להתבייש צריך רק כשגונבים!!!!!!!!!!!! רווקות זהו בסך הכל אחד מתוך המצבים המשפחתיים האפשריים, ולא צריך להתנצל עליו, בפני אף אחד!!!!!!!!!!! ומה בכל זאת עושים כדי לשנות את המצב הזה? נו, טוב, אז בטח לא אגלה שום אמריקה כשאספר שצריך לנסות את מגוון האפשרויות המוצעות: חוגי פנויים פנויות למיניהם, טיולים, הרצאות, מסיבות, ומדי פעם גם פגישה עיוורת, אם כי אולי לא יותר מדי כדי לא "להישחק" מפגישות לא מוצלחות... ואם נדמה לך שאת בררנית מדי - אז אני יכולה להרגיע אותך ולומר לך, שזה מצב בלתי נמנע: עם הזמן, הבררנות דווקא עולה במקום ההיפך כמו שהיינו אולי מצפים. והסיבה פשוטה: מתוך הניסיון את כבר יודעת שיש סוגי קשרים שלא מתאימים לך, אז למה לבזבז עליהם זמן ואנרגיה מיותרים? אל תתיאשי, והמשיכי לנסות - מתוך רצון אמיתי אבל לא לחץ - ואני יודעת שזה לא קל - אבל לא בלתי אפשרי! בהצלחה! נזבורה

את נשמעת עשר !!! את כל כך צודקת עם הסטיגמות המטופשות של בני האדם. היתה לי ידידה, שנפטרה מסרטן הריאה, רווקה , בנאדם מאד מאד מיוחד !! היא היתה חכמה וחדת לשון ודוגרית ואהבתי אותה נורא. והאמת, לא היה קל למצוא גבר ברמה שלה (ושגם יהיה פנוי ! ) . אז, כל הכבוד לך, אין למצב המשפחתי של האדם שום קשר לשום דבר !! היי בריאה וחזקה והרבה אושר לך בחיי הרווקות ההוללים שלך !!! ומי יודע ? אולי גם את תפלי בפח בסוף ! ביי

שלום רב, ענייני זיווג הנם מורכבים, ואין תאורייה פסיכולוגית, כמו למשל בנושאי התאמה תעסוקתית, שלפיה כדאי לנתב את דרכנו. אבל, העדר תאורייה מוצקת אינה אומרת שאין כללי שכל ישר ושאין מציאות עם כללי התנהגות, שיש להתחשב בהם. ממאות רבות של פנויים/ות שראיתי בסדנאות, מצאתי מאד בודדים/ות שפתוחים ליצור מצבי מפגש שנוחים לא רק להם, אלא גם לבני המין השני. את אישה, אז אומר לך שמרבית בנות מינך אינן לוקחות בחשבון את פחד הכישלון של הגבר, ובכל זאת מצפות לכך שהגבר יתחיל, ובכל מקרה, ושזה יהיה בנוסח הנסיך שדופק בדלת ומחפש את סינדרלה. על לתפוש יוזמה ולהרים טלפון למישהו שנראה להן - אין מה לדבר עם רבות. עניין אחר הוא ההצמדות לכללים, כמו ענייני איפה נפגשים, ערב ראשון, שבוע ראשון, וכו' וכו'. ברור לכולם שמדובר בתהליך מורכב, שיש שם, בו-זמנית, מנגנונים מורכבים, בכל זאת חלק גדול ממי שראיתי הולך לתהליך עם כללי ברזל וסרגל. ולעניינך האישי: כדאי לבחון את תהליך הברירה והבחירה שלך, וזה נעשה בסיוע אנשי מקצוע, באופן אישי או בסדנאות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, ענייני זיווג הנם מורכבים, ואין תאורייה פסיכולוגית, כמו למשל בנושאי התאמה תעסוקתית, שלפיה כדאי לנתב את דרכנו. אבל, העדר תאורייה מוצקת אינה אומרת שאין כללי שכל ישר ושאין מציאות עם כללי התנהגות, שיש להתחשב בהם. ממאות רבות של פנויים/ות שראיתי בסדנאות, מצאתי מאד בודדים/ות שפתוחים ליצור מצבי מפגש שנוחים לא רק להם, אלא גם לבני המין השני. את אישה, אז אומר לך שמרבית בנות מינך אינן לוקחות בחשבון את פחד הכישלון של הגבר, ובכל זאת מצפות לכך שהגבר יתחיל, ובכל מקרה, ושזה יהיה בנוסח הנסיך שדופק בדלת ומחפש את סינדרלה. על לתפוש יוזמה ולהרים טלפון למישהו שנראה להן - אין מה לדבר עם רבות. עניין אחר הוא ההצמדות לכללים, כמו ענייני איפה נפגשים, ערב ראשון, שבוע ראשון, וכו' וכו'. ברור לכולם שמדובר בתהליך מורכב, שיש שם, בו-זמנית, מנגנונים מורכבים, בכל זאת חלק גדול ממי שראיתי הולך לתהליך עם כללי ברזל וסרגל. ולעניינך האישי: כדאי לבחון את תהליך הברירה והבחירה שלך, וזה נעשה בסיוע אנשי מקצוע, באופן אישי או בסדנאות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם