האקדח

(קודם כל-אני בת.) בקשר לאקדח- החלטתי להפסיק לחפש אותו, ולו רק בגלל רגשות האשם שאבי בטח ירגיש! היה לי כואב (וטוב) לקרוא את התגובות שלכם, לא התכוונתי להדאיג אף אחד. פשוט זה המקום שבו אני מרגישה שאני יכולה לומר הכל, בלי צנזורה.(כמעט הכל). פעם מישהי כתבה לי דבר המשקף בדיוק את הסיטואציה הזו, שכ"כ נכונה לגבי : זה כמו מכתב בבקבוק שאני שולחת,אנונימי, ואולי אקבל את התשובה בשבילי, ואולי לא. אבל הידיעה הזו שיש אנשים שעומדים על החוף עם רשתות, ומנסים לתפוס את כל הבקבוקים הצפים, זה עושה קצת טוב.

יקירתי- בודאי שיש אנשים על החוף! כל כך התרגשתי לקרא שאת הרמת את הבקבוק המטאפורי שלי... ואם תסתכלי עוד קצת, תראי שיש עוד הרבה דברים מסביב, יפים וטובים, ובשבילם כדאי לחיות. נכון שלפעמים קצת קשה לראות יופי וטוב. בדיוק בשביל זה יש רשת- וכולנו מחזיקים בה- גם את. אם את מרגישה שקשה לך להחזיק- תני סימן- ומישהוא כבר יעזור לך, אבל-וזה אבל גדול מאד- הוא לא יסחוב במקומך. המקום שלך- הוא רק שלך, ואף אחד לא יכול לבא במקומך. האם את ממשיכה בטיפול? אני מקוה שכן. ממשיכה לחבק אותך.

גם יקרה, ודאי שכאן את יכולה לומר הכל, ולדעת שמישהו קורא, ומוכן להושיט יד. וטוב שחזרת, וטוב שויתרת על האקדח, וכן, הבקבוק שהשלכת הגיע ליעודו, ואת יכולה להמשיך ולהשליך בקבוקים אל הרשתות המחכות לך. חיוך דרור

גמ שלום רב, אנחנו פה. אימתי שתזדקקי. באמת! בברכה, טלי פרידמן