.......

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

23/11/2000 | 18:10 | מאת: גמ

היום בבוקר חיפשתי את האקדח של אבי. לא מצאתי אותו...

25/11/2000 | 09:57 | מאת: ד"ר דרור גרין

שלום גמ, כשקראתי, שלשום, את המלים המעטות שכתבת (את? או אתה?) הייתי נבוך. מהתנסותי במקומות אחרים, אני יודע שזו יכולה להיות קריאת מצוקה, בקשת עזרה, ומצד שני קל הרבה יותר לחשוב שאולי מדובר בסוג של מתיחה, של חידה בלשית. המתנתי יומיים כדי לראות אם מישהו מחברי לניהול הפורום יענה לך, ואינני מופתע מחוסר התשובה. המסר החריף שלך, המצביע על כוונת התאבדות, אינו קל לעיכול. ויש כאן עוד משהו. חוסר הזהות האישית, והחידתיות שבמסר, מאפיינים בעצם את כל מי שמשתתף בפורום הזה. האם אנו באמת יכולים להבין את בקשות העזרה מבלי להכיר את מי שמאחוריהם, ומבלי לקבל נתונים על מצבם? זו הסיבה, שאני רואה בפורום מקום להקשבה ולתמיכה, יותר מאשר ליעוץ מקצועי. אנו יכולים, כמובן, להפנות את מי שנזקק לכך לאנשי מקצוע. ועם זאת, כוחו האמיתי של הפורום הוא בהקשבה ובשיתוף. גמ יקר/יקרה, אם אכן המצב כה קשה, וקשה גם לכתוב עליו כאן, ניתן לפנות באמצעות דואר אלקטרוני (על-ידי לחיצה על השם למעלה), או לבקש הפניה לעזרה מקצועית. והלוואי שהאקדח לא ימצא לעולם, דרור גרין

25/11/2000 | 17:54 | מאת: טלי וינברגר

גמ שלום רב, כמה מזעזע לקרוא את שתי השורות שכתבת. כל כך מעט מילים, וכל כך הרבה משמעות. צר לי על תגובתי המאוחרת, אך רק כעת קראתי את הודעתך. אני יושבת אל מול המחשב, חסרת אונים, ואינני יודעת כיצד עליי להגיב, מה עליי לעשות. המחשב והאינטרנט הם מדיום כל כך עקר, בעיקר כשמישהו מהעבר השני זקוק לתמיכה, לעזרה מיידית, להנחת יד תומכת על הכתף....וזוהי תחושתי כעת. את/ה נמצאים רחוק, במקום לא ידוע, במצוקה (כפי שעולה בבירור מן הכתוב), ואני - ידי קצרה מלהושיע. החיפוש אחר האקדח, הוא אותו הדבר בדיוק רק מהצד ההפוך כמו החיפוש אחר העזרה, אחר מישהו שיציל אותך. אותה גברת בשיוני אדרת. את/ה זקוק/ה לפיתרון, כל פיתרון, שיציל אותך ממצבך כעת. פתרון האקדח, הפתרון הסופני, יהיה קיים שם תמיד. שאר הפתרונות יהיו רלוונטים עד שלב האקדח. אולי תנסה למצות קודם את הפתרונות הללו? אני כאן, מוכנה להושיט לך יד, אמנם יד וירטואלית, אך אפשר לעבור למדיומים נוספים כמו טלפון (הפרטים שלי בכרטיס האישי שלי). אני מאמינה שלא רשמת סתם את השורות הכל כך קשות הללו, הכל כך עצובות. אני מושיטה לך יד, מקווה שתדע להושיט את ידך לתפוס בה. אני כאן, בשבילך. ואת/ה יכול/ה להתקשר בכל שעה. תחזיק/י מעמד, טלי פרידמן

25/11/2000 | 21:03 | מאת: אני

גמ יקר! לא כדאי לעשות צעד שאין ממנו חזרה. לכולנו יש לפעמים תחושות של אין מוצא. אולי אין לי זכות להגיד לך את זה כי אני לא במצבך, אבל אני כן יודעת שגם אם נדמה שהכל שחור וקר ולבד תמיד יהיה מישהו שיוכל לעזור, לייעץ, להיות שם בשבילך. אם רק תבקש. שיהיה לך טוב!

25/11/2000 | 22:49 | מאת: ד"ר אבי פלד

לא ברור למה חפשת את האקדח כולם הבינו שאתה רוצה להתאבד למרות שמילולית לא ציינת זאת ישירות עם רצית לבדוק עד כמה אנשים דיקדקו במיכתבך הצלחת להטעות את הלא מקפידים אם באמת זאת הכוונה - לא מומלץכפי שאתה / את רואה לאנשים אכפת - חשוב לנסות לקבל עזרה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית