טיפול- שאלה

שלום, האם רצוי שמי שנזקק לטיפול תרופתי בנוסף לטיפול נפשי יפנה לקבל את שניהם אצל פסיכיאטר? אני שואלת כיוון שנראה לי שאחרת עלולים לא לקבל את התרופות הנכונות. הפסיכיאטר אינו יודע על מהות הבעיות עמן מתמודד המטופל וההפרעה המיוחסת לו עלולה להיות שונה או חמורה יותר מכפי שנראה. למשל, לא ניתן לקלוט סימפטומים פסיכוטיים סמויים בשיחה של כמה דקות בנושא התרופות. בנוסף, מאחורי סימפטומים מסויימים עלולים להסתתר בעיות שונות- OCD יכול לכסות על דיכאון או על מצב פסיכוטי סמוי ויתכן שהבעיה העיקרית היא הפרעה באישיות שעשויה להעזר בטיפול מסויים. הפסיכולוג הקליני אינו מבין בטיפול תרופתי ולכן לא יכול להמליץ על כיוון מסויים של טיפול לפי מה שהוא קולט מתוך היכרות עם המטופל. לכן, האם יתכן שהחלוקה הזו בטיפול נפשי אינה רצויה? אגב, השאלה נובעת מניסיון אישי. אודה בעד כל התייחסות לנושא.

יעל, פסיכיאטרית הפנתה אותי לפסיכולוגית שהיא מכירה. הן עובדות במקביל הרבה שנים, ככה שלא היתה אי-הבנה, משום שהיה ביניהן קשר רציף על הבעיות שלי, על המשמעות ועל הטיפול המומלץ - הן לא התערבו אחת לשניה בעבודה, אלא יותר עסקו בעידכונים על התפתחויות כאלה או אחרות.

הרה היי - - - גם אצלי היה אותו הדבר רק הפוך הפסיכולוגית שלי שהיתה לי הרבה שנים היפנתה אותי לפסיכיאטרית שהיא מכירה היטב וכך הן החליפו בינהן דעות ומסקנות לגבי ועל דרך הטיפול שאני צריכה לקבל ובהתאם גם התרופות .

יעל שלום השאלה היא במחלוקת מקצועית יש פנים לכאן ולכאן הטעון בעד הפרדה גורס שבעוד שטפול תרופתי הו אסמכותי במהותו טפול (דינמי) הוא בעמדה המנסה להמנע מסמכותיות ובכך יש סתירה פנימית לטעמי, אין תשובה ברורה לשאלה בברכה עמי