ההתאבדות של רובי שפירא....

ביום ההלוויה,לזכרו,הייתי חייבת לכתוב משהו. אז נכון שלא הכרתי את האיש אישית אבל המקרה שלו מאוד נגע לליבי,תחושת ההלם והכעס שעדיין אני מרגישה בשבילו ובעקבות המקרה המצער הזה עדיין מהדדהדים בליבי. רובי אכן היה אדם טוב שעזר להמון אנשים ולא רק בגלוי גם בסתר,בשקט,בצניעות,עכשיו כולם מזכירים את זה,זוכרים פתאום אך האם גם זכרו לפני שבוע? לא,אז הם לא זכרו,לפחות לא כולם, רק עכשיו פתאום זוכרים גם שהיה בן אדם טוב שעזר להרבה אנשים וגם מעריכים אותו אבל מאוחר מידי. את המוות כבר עשו לו... ,כך אמר חברו הטוב ביותר-לא,אל תחשבו לרגע שרובי החליט לשים קץ לחייו רק בגלל החובות והקשיים הכלכליים אליהם הוא נקלע,זאת בטוח לא הסיבה הייחידה,זה אף פעם לא סיבה אחת,זה מצב לחץ שלא היה מסוגל לעמוד בו,זה עתיד שראה אותו שחור כי אם היה רואה טיפה ורוד בטוח שלא היה מבצע את ההחלטה שלו,עובדה שאפילו המחשבות על אשתו והילדים לא עזרה לו...זה בעיקר אכזבה-אכזבה מחברים שהיו והלכו ונעלמו,אכזבה מאנשים,אכזבה מדברים,אכזבה מהכל.איפה היו כולם? איך לא בטח באף אחד שאולי יעזור לו? מי שלא היה במצבים כאלה על סף המוות על סף הייאוש לעולם לא יוכל להבין מה עובר בראש,כמה בכלל כבר נמאס לחשוב.קשה להסביר.עצוב שמגיעים למצב של ייאוש כזה,עצוב בכלל להיות לבד במערכה. קל להגיד תהיה חזק,קל בכלל לדבר. באמת שעצוב לי המקרה שלו.

צודקת.....מאה אחוז חבל חבל חבל

אור,מי כמונו יודע כמה כוחות צריך לצאת ממצבים שכאלה.....הלוואי שיכולתי לספר יותר..... עכשיו יותר מכל זה קשה לי....מקווה שיהיה בסדר,תמיד הייתי זאבה בודדה....ככה נראה לי...... אני רוצה להיות חזקה,רוצה להיות רגועה,רוצה יותר מכל להרגיש טוב. נופר.... לא יודעת כבר מה לחשוב.....