מיואשת מהכל
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
המחשבות משגעות אותי,לא מצליחה למצוא עבודה קבועה,לא יודעת מה אני רוצה בכלל,כל דבר פתאום קשה מידי אפילו לקום בבוקר,לצאת מהבית,הכל בלחץ,הכל בכעס,הכל בהרגשת ייאוש,מרגישה לא רע כל הזמן בעיקר נפשית אבל גם גופנית,כאבי ראש,כאבי גוף,יום טוב,יום רע,לא מצליחה להיכנס לשיגרה של רק טוב רוב הזמן,מפחדת להתחיל בעבודה קבועה במצב כזה כי כל יום אני נלחמת מחדש אפילו על הדברים הפשוטים,כל דבר שאני עושה,אפילו לצאת מהבית זה בעצבים ובלחץ ובקריזות כאלה אבל אז אני חוזרת עייפה יותר כאילו כבר מה עשיתי,לפעמים פתאום סחרחורת,התקף חרדה,דפיקות לב מהירות,הזעה,לא יכולה לנשום,התקף בכי פתאומי,חרדות מהמצב הבריאותי שלי חרדות ממה יהיה,לא מצליחה להיכנס למסלול של שיגרה,לא מצליחה להרגיש טוב,ככה כבר כמה חודשים,לא מבינה את זה הייתי בסדר,עבדתי תקופה,תיפקדתי טוב,יצאתי,עזרתי להרבה אנשים,עשיתי דברים מדהימים ופתאום לא יכולה לחזור לכלום,לא מצליחה,ההיתי כבר בסרט הזה,עברתי המון עברתי דברים הרבה יותר גרויים בגדול כל העניין עכשיו קטן עלי אבל לא מצליחה למצוא מחדש את הכוחות ללכת שוב כמו שמצאתי בעבר,מנסה לזכור איך יצאתי ממצבים כאלה בעבר וממצבים רעים שהייתי בהם,אבל זה כאילו לא מצליח עכשיו ובכלל אני לא מבינה למה כל פעם אני חוזרת בדיוק לאותה נקודה ואף אחד לא מבין ואף אחד לא יכול לעזור,ככה לפחות אני מרגישה,רק לפני כמה חודשים הרגשתי חזקה והרגשתי טוב,נתתי את הנשמה ואת הלב שלי לחבר יקר שכיבדתי אותו והאמנתי בו שבאמת אהבתי,עזרתי לו בכל דבר שרק יכולתי,באמת שעשיתי הכל,אפילו בנושא שהכי רגיש אצלו ולא הרפתי ולא עזבתי לרגע,תמיד הייתי שם בשבילו למה מישהו לא יכול לעשות אותו דבר בשבילי?מי יציל אותי שאני צריכה עזרה? מי יתמוך בי כמו שאני יודעת לתמוך? ואיך בכלל מתחילים שוב מההתחלה? והכי חשוב איך ממשיכים באותה דרך בלי ליפול מהר מידי? מישהו יכול לומר לי?
היי נופר אני מבין מה את מרגישה . אני כול החיים מיתמודד עים בעיות נפשיות. וגם לי בתקופה האחרונה ז נהיה יותר קשה. בכול זואת עים כול הקושי צריך להמשיך הלאה. ליפעמים כדי להחליף פסיכולוג או לנסות תרופה אחרת או פשות לדבר עים מישהוא קרוב שמבין. ליפעמים זה הכי עוזר אבל הכי חשוב לוא להיתיאש החיים יכולים להיות יפים עים כול הצרות אני תמיד מוכן להקשיב ולעזור כמו שאני רוצה שיעזרו לי אני רוצה לעזור לאחרים את יכולה לכתוב לי ל אי מייל שלי שהוא [email protected]
נופר, בני-האדם לא יודעים לתת ולקבל באופן שווה, רובם אוהבים שנותנים להם ופחות שמחים להתחלק... אותו חבר יקר שלך כנראה משתייך לרוב. אבל את זו שנפגעת, כי פיתחת המון ציפיות - נתת הכל ופתאום לא מחזירים לך באותו מטבע כשאת צריכה עזרה. מכיוון שמה שאת מתארת, בכל ההודעה שלך, אינם דברים חדשים, הגיע הזמן לקחת את עצמך בידיים ולפנות לטיפול. כי כמו שכתבת - היית כבר בסרט הזה... לפעמים נמאס כבר משידורים חוזרים, צריך להתקדם לסרט ההמשך. עושה רושם, שאת מאוד רוצה לשבור את המעגל הזה, אבל שכרגע המצב יותר חזק ממך. טיפול יכול להיות בשבילך אפשרות מצויינת לעצור הכל, ולהתחיל לפרק את כל הלאגן לחלקים קטנים. כשמטפלים בכל חלק בנפרד, הרבה יותר קל לבנות מחדש את השלם, אבל בריאה ולא הרסנית. את יכולה ללמוד מחדש איך לחיות! פשוט לחיות במובן של חיים פחות סוערים, חיים שנותנים הנאות לאורך כל הדרך, וגם משברים - זה בלתי נמנע - אבל יהיו לך את הכלים הנכונים להתמודד עם נפילות. תוכלי לחיות עם רמת חרדות נורמלית, כזו שלא תשבש לך את החיים. נכון, טיפול זה תהליך מתמשך, ואין קסמים בדרך. אבל העבודה הקשה שווה את זה. לפעמים מוצאים בפנים כל מיני דברים, ואפילו לא יודעים שהם מתחבאים שם, שהם היו שם כל הזמן, רק שאת לא יכולת לאפשר להם להיות.
נופר היקרה. אני כל כך מבין אותך. גם אני מובטל 8 חודשים עוד מעט 9 חודשים. וזה לא קל. לשבת בבית ושאין לך מה לעשות. גם אני הרבה פעמים שמאירים לי אני מתעצבן. כי כולם חושבים שאני לא עושה מספיק ותאמיני לי עשיתי המון וממש המון ואני כל הזמן עושה. וזה נורא מרגיז שפתאום כולם מתחילים להעביר עליך ביקורת גם אם זה מדאגה כנה. ואני בטוח שזאת דאגה כנה. לפעמים יש את הההרגשה שאתה לא שווה כלום. אני רואה את שתי האחים הקטנים ממני שאחד עובד באינטל והשני בסלקום. ואחד משוחרר 3 שנים והשני משוחרר 4 חודשים מהצבא. ואני שמשוחרר כמעט 6 שנים. אין לי כלום לא חברה (לשניהם יש) ולא עבודה ולא נכסים ולא כלום. אני חס וחלילה לא מקנא בהם. אבל אני משווה את עצמי אליהם. ואני שואל את עצמי אם טעיתי בדרך שלי או שזה סתם נאכס. ואני חושב שזה יותר נאכס. ואני גם מבין שאת אומרת שאת תומכת כל הזמן, ושאת ממש לבד במצב לא קל אז אין מי שישב לידך יעודד אותך ויעזור לך לעבור את הזמן הקשה. זה בדיוק המצב אצלי. אבל לא יודע מאיפה זה. אני בכל זאת מאושר. ואני לא מוכן לתת לדברים כאלו לשבור אותי. כי אם אני אתן אני אהיה במצב הנפשי שאת מתארת אותו. אז אני מקיף את עצמי בחברים. אני יוצא ומטיל איזה שעה בערב. סתם הליכה ברגל. וגם במשך היום. אני מנסה להעסיק את עצמי. אני מתקשר פעמיים בשבוע לחברות כח אדם. פעם בשבוע אני בלשכת תעסוקה. פעם בחודשיים אני מסייר במפעלים ומשאיר קורות חיים. אני לא מוכן להשבר!!!! אני לא מוכן להכנע!!!! גם אם זה נאכס וגם אם זה לא. אני לא נותן לדברים כאלו לשבור אותי. אני מבין שלא כולם כמוני. אז יש לך כמה אפשרויות. או לקחת טיפול פסיכולוגי או לעשות משהו אם עצמך. ואם את עושה משהו אם עצמך יש לי מספר עצות בשבילך. קודם כל אם לא בא לך ליהיות בבית יותר מידי. תתנדבי למשמר האזרחי לדוגמה. תוכלי ליהיות שם בחברת אנשים. אם זה בקשר לתעסוקה. תלכי ליעוץ תעסוקתי. מטעם לשכת התעסוקה. אולי בתקופה כזאת (לא ציינת את גילך) כדי ללמוד משהו. זה גם יעביר את הזמן. תטילי ברגל. תצאי להסתכל בחנויות. לא לקנות. כמו שהרבה אנשים עושים בזמן האחרון לצערי. אל תתקעי במקום. אז לא תרגישי תקועה. חוץ מזה תכנסי לכאן מידי פעם. ותפרקי את מה שיש לך על הלב. זה גם יכול לעזור. לצאת מהמצב. @-----)----- איתן
תודה על תגובותיכם. הזדהיתי עם מה שכתבתם,אהבתי כל משפט,תמיד חשבתי לעצמי למה ואיך זה שלא יוצא לי להכיר אנשים כמוכם דווקא בחיים האמיתיים,ביום יום. אני חושבת שזה היה טוב לכולם...יש על מה לדבר,מבינים אחד את השני. אני מנסה ומקווה להצליח. אולי גם אתחיל לכתוב כאן. איתן-אל תשווה את עצמך אף פעם לאנשים אחרים. כל אחד בפני עצמו,כל אחד והמעלות שלו ואף אחד לא מושלם. תזכור-אתה אף פעם לא יכול לדעת עם מה השני מתמודד באמת,לא חוכמה רק לראות כלפיי חוץ מה שיש לו ואני בטוחה שאתה בדרך שלך לא נופל מהאחים שלך שאולי עבודה וחברה יש להם אבל הרבה דברים אחרים לא. אהבתי לקרוא מה שכתבת.
מיואשת שלום בצד המקצועי מה שאת מתארת מתאים להתקפי אימה וככל הנראה לתדגובה דכאונית קרוב לודאי שניתן לעזור לך לכן חבל על הזמן ועל חייך אנא נפי בהקדם לקבלת עזרה (במיוחד לאור העובדה שלרוב נדרש זמן אז חבל לחכות) בהצלחה עמי
שלום רב, בהמשך לקריאתו של ד"ר אבני: יש לך "סלט" שלם של דברים, שצריכים להיות מופרדים, ומטופלים במקביל: מצב הרוח הדכאוני, התאמת תעסוקה, סיגול דרכי קשר עם בן זוג, וכו' וכו'. אז תתחילי מעכשיו! אם את זכאית לטיפול של בטל"א עקב סעיף נכות נפשית - נצלי זאת, כי יש להם מערכת יעילה לעניינך. כל טוב, ד,ר יוסי אברהם
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
