סיפור מלא משמעות

"היו היו שני אחים שהתגוררו בקומה ה80-. פעם, בחוזרם הביתה גילו לאכזבתם שהמעליות בבנין לא פועלות ושעליהם לטפס במדרגות לדירתם. לאחר מאמץ רב, טיפסו והגיעו מתנשפים ועייפים לקומה 20. שם החליטו לנטוש את תיקיהם ולחזור לקחתם ביום המחרת. הם השאירו את תיקיהם והמשיכו בטיפוס. כשהגיעו במאמץ אדיר לקומה 40, התחיל האח הצעיר לרטון ולקטר, ושניהם התחילו לריב. הם המשיכו לטפס בגרם המדרגות, לטפס ולריב כל הדרך עד קומה 60. אז הבינו השניים שנותרו להם רק 20 קומות לטפס והחליטו לחדול מלריב והמשיכו לטפס בשקט ובנועם עד שלבסוף הגיעו לביתם שבקומה 80. עמדו לפני דלת דירתם וכל אח חיכה שהשני יפתח את הדלת ולבסוף הבינו ששכחו את המפתחות בתיקים שהשאירו בקומה 20. הסיפור הוא בבואה של חיינו. רבים מאיתנו חיים בצעירותנו בנסיון לרצות את הורינו, את מורינו ואת חברינו. לעיתים נדירות אנו עושים את מה שאנו אוהבים באמת. אנו נמצאים תחת כל כך הרבה לחץ ומתח שבהגיענו לגיל 20 אנחנו כבר עייפים, אז אנו מחליטים לשמוט את המעמסה הזו. בהיותנו חופשיים מהמתח והלחץ האלה, אנו עובדים בהתלהבות וחולמים חלומות שאפתניים. אבל בהגיענו לגיל 40, אנו מתחילים לאבד את החזון והחלומות שלנו. אנו מתחילים לחוש לא מרוצים, להתלונן ולבקר. חיינו הופכים חיי סבל. בהגיענו לגיל 60, אנו מבחינים שנותר לנו מעט מאד זמן להתלונן ואנו מתחילים לצעוד את השלב האחרון בשקט ובשלוה לקראת גיל 80. אנו חושבים שאין כבר דבר שיכול לאכזב אותנו, רק שאנו מבינים שאין לנו שלוה, כי יש לנו חלום לא מוגשם, חלום שזנחנו לפני 60 שנה. אז מה החלום שלך? לך בעקבות חלומך כך שלא תחיה עם חרטה." שלכם איתן:)

איזה סיפור יפה! כל כך נכון, אבל מה.. הכל טוב בתיאוריה.. בתכלס.... לא קל להגשים. הלוואי שהכל היה כל כך פשוט וקל... נ.ב מה שלומך יקירי?... LONG TIME NO SEEN אה.. ועכשיו אני גם קולטת שאתה שוב כותב לנו בעברית... הללויה!

איפה את נעלמת????:)))) אני כבר מזמן כותב בעיברית וכבר הספקנו להתכתב בעיברית:))) אבל את..... נוסעת לטבריה:))))ועוד בשבת:))) אני הרסס אותך בספרי שחור:))))) אני בסדר:))) עדין אם מורל גבוה:))) שום דבר לא קל בחיים האלה אהההה????:))) @------)------ איתן

תגיד לי - מה נהיית פתאום יוסף המספר? בא לי להקיא מכל המוסר השכל הזה :))))))) למרות שהקאתי אתמול ושלשום, ולא בגלל סיפורי מוסר השכל, אלא בגלל עוגות, בורקסים ושוקולדים... זה הוסר השכל שלי, שכמו כל מוסר השכל אחר, אף פעם לא נשאר בזכרון יותר מדי זמן :-(

לדעתי זהו דווקא סיפור מקסים, מלא חכמה! איתן, האם אתה בעצמך חיברת אותו? אם כן, אז יש לך כישרון אדיר וחבל לבזבז אותו! כל טוב, נזבורה

יונת:)) זהו??? סיימת לעבוד להיום????:)) זה היה קצר:) בכל מיקרה. זה נכון מה שאת כתבת לגבי הסיפור. והסיפור מדבר בדיוק על מה שרשמת. שאנחנו כבולים כל החיים. לחברה לילדים להורים ולכל מי שאומר לנו מה לעשות. אני לא אומר שצריך לנטוש הכל. אני אומר שצריך למרות הכל לנסות להגשים את מה שאנחנו רוצים. ברור שלא כל דבר אפשר להגשים. אבל אם מצליחים להגשים חלק אני חושב שזה גם מספיק. כי בחשבון נפש שלך שתיהי זקנה. תוכלי להגיד לעצמך שלפחות עשית חלק מהדברים שאת אוהבת. והחלק השני לא נורא. את יודעת שעדיפה ציפור אחת ביד משתיים על העץ:))) @-----)---- איתן

כן חזרתי מהעבודה ואז קראתי את סיפורך ונכון שכל אדם צריך לשאוף להגשים כל מה שביכולתו ואפשרותו כדי שלא ירגיש בגיל 60 פיספוס ותיסכול וכבר מאוחר ורחוק מאפשרות ההגשמה והיתבזבזו לו השנים שהיה צעיר ולא עשה כלום .

hi u.................... great story - thaaaaaaannnnnkksssssss kisssss anat