בלאגן
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בוקר טוב, איך יוצרים סדר בכל כך הרבה בלאגן? בחודשים האחרונים עשיתי כל כך הרבה בחירות גרועות בחיי, מעגל של הרס עצמי שמוביל לתחושת עייפות ואפיסת כוחות. איך יוצאים מקשר הרסני אף ע"פ שאוהבים? (רק מהצד שלי), למישהו יש רעיון או עצה על סמך נסיון? ספיר
לצערי אני מכיר את זה מכמה מיקרים שקרו לי בעצמי. זה לא קל זה קשה. אני את האמת פעלתי בכמה דרכים. לאו דווקא באותו הגיון. בשני מיקרים, כשראיתי שהצד השני לא מעוניין. אז פשוט ניתקתי את הקשר לגמרי והתרחקתי. זה לא קל. אבל זה עדיף על לראות את הבנאדם שאתה כל כך רוצה מול הפרצוף. את האמת בהתחלה לקחתי את זה קשה. אבל למדתי. שאסור להתעכב. ואסור לבזבז את הזמן על מה שלא הולך. שקשר הוא דו צדדי. ואם הוא לא אז אין טעם להמשיך בו וזה נכון לגבי כל קשר שהוא. וגם שלכל אחד יש את זה שמתאים לו.ואם זה לא אחד מ1000 אנשים אז זה אחד מ100000.ואין שום סיבה לבזבז את הזמן. כועסים קצת מתאבלים קצת. וממשיכים הלאה. אין טעם לרדוף אחרי משהו שהוא לא קיים. היום, את הידידה הטובה ביותר שלי היום אהבתי מאוד. ומאוד רציתי. והיינו בקשר איזה 4 שנים בערך. והיא היתה חברה של חבר שלי איזה שנה בערך. ותמיד רציתי אותה אבל לא העזתי בגלל שלא רציתי לפגוע בחברות שלנו. ואחרי שהם ניפרדו בגלל קטע מלוכלך שאותו חבר (שהיום אנחנו לא חברים) עשה לה(לא בגידה). ניסיתי כמה וכמה פעמים להתחיל ואפילו להגיד לה שאני מעוניין. והיא אמרה שזה לא יתאים לה הקשר הזה. ואפילו חשבתי לנתק את הקשר לגמרי. אבל התברר שאנחנו מאוד קשורים. לפחות נפשית. ודיברנו על הכל. והחלטנו להשאר ידידים. ואת האמת שהיא היחידה שממש אהבתי והסכמתי להשאר איתה בקשר. ואנחנו בקשר עד היום איזה 6 שנים. ואני אשקר אם אני אגיד שאני לא מפנטז עליה לפעמים. אבל אני כבר יודע שזה ניגמר. יש לה חבר כבר 3 שנים. מבחינתי הצלחתי לעמוד במשימה הקשה מאוד. ואני ממשיך הלאה. כי אני יודע שאני לא יכול לבזבז את החיים היקרים שלי על מה שאני לא יכול להשיג. ולפי דעתי את צריכה לעשות את אותו דבר. תירדי מהבחור. ואם כל הקושי וכל הזיכרונות. תמשיכי הלאה. זה יכול ליהיות תהליך ארוך. של חודשים ואולי שנה. כמו שד"ר אורן אמר כאן למישהי. אבל בכל זאת החיים נימשכים ועולם כמנהגו נוהג. אז ספיר היקרה אני מאחל לך המון הצלחה:)) @-----)---- איתן נ.ב: הגבתי על מה שענית לי איפה שדורון כתב.
תודה איתן! קראתי. הפנמתי. אני חושבת שאני מתחילה להבין בעצמי את הדברים שכתבת. ספיר
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
