אני נתון להתעללות, נפשית. מגיל 4 או 5 (או אולי בכל
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני נתון להתעללות, נפשית. מגיל 4 או 5 (או אולי בכלל מההתחלה) אני נתון להתעללות נפשית מצד אבי, לעיתים התעללות זו הפכה להיות גם גופנית אך לרוב היא נפשית: ירידות, שבירת חפצים שלי, פריצה לחדרי, גידופים, קללות וכך הלאה... כשהייתי קטן והוא היה צועק באוטו היה לי משחק :"אבא צועק באוטו טייק 1" וכך זה היה. הוא כל הזמן מאיים בכך שהוא יעזוב ושהוא יתגשר ושזו לא משפחה...מה ילד בן 4 ששומע דברים כאלו צריך לעשות? היו לילות רבים שנרדמתי תוך כדי דמעות... אבי הוא מסוג האנשים שקונים כל הזמן דברים שלא צריכים ומצפים שבכך ניתן להם את נשמתנו ונפאר אותם (לדוגמה: להגיד אין ספור פעמים "תודה".) אימי המסכנה...כמה שהוא סופגת ממנו.... והיא אישה שקטה שלא מגיבה ושומרת הכל בפנים... היום פשוט כבר לא הייתי יכול יותר, הכל התחיל בזה שדיברתי עם חבר שלי שסיפר לי שכאשר הוא הוא התקשר לדבר איתי ולא הייתי אז אבי העליב אותו בטלפון. הערב באתי לאבי ואמרתי לו, או יותר נכון ביקשתי, שיפסיק להעליב את חבריי. בתגובה לכך הוא התחיל לצעוק עלי ולאיים איומים שונים, לא היה לי כוח או רצון להתחיל להתווכח איתו אז נכנסתי לחדרי ולא הגבתי... הוא פרץ לי את הדלת והתחיל להרוס לי דברים בחדר תוך כדי כל שהוא צועק עלי ומקלל אותי...האם זה נורמלי שנער בן 17 פורץ בדמעות? האם זה נורמלי לחיות כך?...לי כבר באמת אין מושג.... כבר פעמים רבות חשבתי על התאבדות.... פעם אחת כבר ממש הייתי עם חבל התלייה מסביב לראשי ממש מוכן לקפוץ מן העץ... בבקשה, תעזרו לי
דורון, תפנה דחוף ליועצת בית הספר, רשויות הרווחה. אם יש לך אחים, גם הם סובלים!!!! עדי
אופיר?
דורון שלום הדברים שאתה מתאר קשים וזו התמודדות יומיומית בלתי אפשרית. חשוב שלא תמשיך לחוות את תחושת הטרור התמידית הזו. אני חושש שמסגרת הפורום אינה מספיקה כדי לעזור לך, אתה זקוק לעזרה של אדם שאינו וירטואלי ואשר יוכל לייעץ לך ולעמוד מאחוריך. במידה ואתה במסגרת לימודית תוכל לפנות לפסיכולוג/ית ביה"ס. ניתן להגיע אליו דרך יועצת ביה"ס או להתקשר ישירות לשירות הפסיכולוגי העירוני ולבקש לדבר איתו. כמו כן תוכל לפנות לעובד/ת סוציאלי/ת בעיריה. במידה ואתה מרגיש שהפניה הישירה עדיין קשה תוכל להמשיך ולכתוב לכאן לפורום או ליצור קשר עם מוקדי החרום הטלפוניים של ער"ן ודומיו. בכל מקרה, חשוב שלא תישאר לבד עם התחושות הקשות. תשמור על עצמך ועל חייך, ופנה לקבל עזרה באופן מיידי. בברכה ד"ר אורן קפלן
דורון אתה מתאר דברים קשים מאוד מאוד. ואת האמת שזה קורע לי את הנשמה מה שכתבת וגם מה שיסמין מתחתך כתבה. אני פשוט בוכה הלב שלי בוכה שיש אנשים כאלו. אתה צריך לשים קץ לפעולת הטרור הזאת!!!! לא בדרכים אלימות!!! כי אז אתה חס וחלילה תיהיה כמוהו. אל תתאבד. הוא לא שווה שאתה תאבד את החיים בגללו. ואל תעשה דברים אלימים אחרים שבטח עלו לך לראש. יש רשויות ויש חוק. למרות שלפעמים זזים לאט. אבל היום הם לפחות זזים. אתה חייב לצאת מהמעגל הזה. ככה מתנהג פושע ולא אבא. כמו שהמליץ ד"ר קפלן. תפנה ליועצת לשירות העירוני לער"ן לאוזן קשבת ולכל מי שמוכן להקשיב. אל תרפה לרגע. זאת תיהיה המלחמה שלך. שתפנה דרך החוק. ותראה שאתה לא כמוהו. אין שום הצדקה לאלימות!!!!! אני אתן לך מספרי טלפון של אוזן קשבת ושל ער"ן בחיפה. אם אתה לא גר בחיפה אז או שתפנה ל144 או שפשוט תתקשר והם יפנו אותך לאן שצריך. אל תיתיאש כולנו כאן מאחוריך. אסור לתת לאנשים כאלו להרוס חיים של אנשים אחרים!!!! זה לא יהיה קל. אבל צריך להתחיל מאיפה שהוא. וככל שתקדים להפסיק את ההתעללות הזאת. כך יטב לך ולאמך. ושוב בלי אלימות ער"ן אני חושב שזה ארצי 1202 אוזן קשבת. 048229488 אל תיתיאש אם תירצה אנחנו כאן. לתמוך בך. ולתת לך כוח איתן
זה נורא קל להגיד "אתה לא צריך לחיות תחת טרור" אבל במציאות המכוערת ההורים הם כל מה שיש לך בתור ילד. ומה שאנחנו כילדים מכירים ובוטחים זה בהורים ובבית. וזה כל כך הרסני, לצערי אני יודעת את זה מנסיון. דורון אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת. כיום אני בת 22, בשל חוויות הילדות ההחלטות שלי בהווה כל כך גרועות ולא נכונות, לא ניתן בהנפת שרביט לשנות את חייך ואת האנשים מסביבך. אבל מאוד כדאי ואתה לא יודע עד כמה להיות בטיפול נפשי ולקבל עזרה ותמיכה ולא להגיע למצב שנשברים. לצלקות הנפשיות האלו השלכות רבות על העתיד. בבקשה תפנה לפסיכולוג. אוהבת ספיר
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
