הייתי קרוב לפיגוע בחיפה....

וואי וואי איזה באלאגנים ...הייתי בפקק 500 מטר מהצומת לא הבנתי בהתחלה...יצאתי מהאוטו אנשים התחילו לרוץ לצומת החלטתי להסתובב ולחזור לקריות אבל הייתי חסום ניכנסתי למצב של טייס אוטומטי...בסוף עליתי על האי תנועה וחזרתי כולי רועד מעצבים פחד באלאגנים...הגעתי הביתה לקחתי כדור מקלחת נכנסתי למיטה עכשו התעוררתי והכל חושך לא יודע הילדה גם מיתגיסת עוד שבועיים לא יודע מה לעשות מחשבות מחשבות מחשבות

"אורוש... מצטערת בשבילך שהיית עד למעט מהזוועה. אני יודעת כמה זה מזעזע ומפחיד. לא ידעתי שיש לך ילדה. זה אכן מדאיג, לשלוח ילד\ה לצבא בתקופה מסריחה כזאת. הלוואי שלא יהיו עוד פיגועים(אני יודעת שזו משאלת שווא אבל בכל זאת..), אוהבת, ליהי.

ליהי יקירתי,,, לאור כל המצב אשאל בכל זאת,, האם יומך הראשון בעבודה עבר בסדר? נשיקות ויוי. אימיילך לא פועל?

אור,אין דרך לפתרון בהקשר לבת זה דבר שאת כוווולל ההורים מדאיג! הילדה צריכה להיות מודעת ולא להיות במקומות הרבה אדם פשוט להתרחק....... כמה שפחות איפה שהרבה אדם. מה היא רוצה להיות רחוק או קרוב? תדע רק שזה פחד כזה שאת כולם מדאיג, זה באמת בעייה גם הבת שלי התגייסה לא מזמן.

אור יקר, מקווה שאתה היתאוששת כבר טוב שניכנסת קצת להירגע בבית. אנו חייבים להיות חזקים למען העתיד גם של עצמינו ילדינו ומדינתנו. כתוב משהו בקשר למה שהירגשת או מרגיש בקשר לכך,,,,,זה יעזורקצת