...

אומרים שזו ארץ זבת חלב ודבש... ובינתיים דם ממלא את רחובותיה. ארץ דורסנית וקשה, שאוכלת את יושביה. ארץ שיש בה הרבה דקויות מי חבר? מי אויב? איפה יהיה האסון הבא? ארץ של דמעות מרות, של חדשות אל תוך הלילה של אנשים מתפוצצים ושל עשן ולהבות. אומרים שצריך לשים לזה סוף... ורק הסוף מגיע - בכל פעם מחדש. אנשים ממשיכים להניח פרחים וללכת לבחור מצבות... מניחים את ראשם על האבן הקרה... ולא יכולים עוד לבכות.

זה כל כך מרגש, יחד עם זה, אני מאמינה שמתישהו יגיע הסוף לזה. עדי

הלוואי שתקווה ואמונה בלבד היו יכולות לשים לזה סוף...

גם אני ,,!!

Hera. you so right @------)---- Eitan

אתה שם לב מתי אני צודקת? כשאנשים מתים...