סבלנות ?!

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

16/11/2000 | 10:09 | מאת: ע"ז

שלום רב רציתי להתייעץ איתך בכמה נושאים הראשון הוא האם את ממליצה על טיפול כלשהוא (ואיזה כדאי?) בנושא סבלנות. אני בזמן האחרון מרגישה שהסובלנות שלי על קצה גבול היכולת אני מתעצבנת בקלות ואין לי סבלנות אפילו לספור עד 3 כדי שתגיע הסבלנות. אני רוצה לציין שאני אמא לשני ילדים מקסימים שחלילה אינם נפגעים בכל דרך שהיא פרט לחוסר סבלנות מדי פעם. לכן השאלה שלי איזה טיפול יכול לעזור פה? והיכן אפשר למצוא את העזרה? השאלה השניה היא אני מעוניינת להגיע לטיפול של יועץ נשואין אך בעלי לא מוכן לשמוע על כך אני חושבת שאנחנו לקראת סוף הדרך ואני מוכנה לעשות הכל כדי להציל את העניין בעלי לא מוכן לוותר עלי אך לא מוכן גם לשמוע על ייעוץ למרות שהתנתי את המשך הנשואין בכך. האם אפשר ללכת לטיפול לבד? וגם כאן השאלה איך בוחרים יועץ נישואים? סליחה על המכתב הארוך. תודה מראש ע"ז

16/11/2000 | 12:32 | מאת: קינייסולוגית

טיפול קינייסולוגי יעזור.

16/11/2000 | 18:04 | מאת: ד"ר אבי פלד

כן כדאי ללכת לבד במקרה כזה לטיפול פסיכולוגי סובלנות במקרה שלך קשורה לסף תסכול וזה כנראה ענין של אופי והמצב בו את נתונה אשמח ליעץ - פרטים וטלפון בכרטיס אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום

16/11/2000 | 22:55 | מאת: טלי וינברגר

ע'ז שלום רב, את מתארת תקופה לא קלה בהחלט אותה את חווה כעת. מצד אחד את חשה את המערכת המשפחתית והזוגית שלך עומדת לפני קריסה ופירוק, ומצד שני את מצפה לתפקד ב-100%. לצערי, הדבר אינו אפשרי ולכן כנראה החלה חוסר הסבלנות אצלך. תקופות מתח ולחץ משפיעות על כולנו, הן בהיבט הנפשי והן בהיבט הפיזי וההתנהגותי. אל תחמירי עם עצמך לגבי חוסר הסבלנות, קבלי את עצמך כעת כפי שאת, בלי לבקר יותר מדיי. לגבי טיפול, כפי שד"ר פלד כתב גם, זה הדבר המומלץ עבורך כעת. הטיפול (אפילו אם תלכי לבד, ללא בעלך) יסייע לך לעבור את התהליכים שאת עוברת בצורה טובה וברורה יותר. אם את זקוקה להמלצות על מטפלים, את יכולה להתקשר אליי (פרטיי נמצאים בכרטיס האישי, בהקלקה על שמי). חזקי ואמצי, בברכה, טלי פרידמן

19/11/2000 | 02:41 | מאת: אחת

הי! תחשבי על זה שתמיד יכול להיות יותר גרוע, למשל אישה שיש לה בעל קשה ואין לה ילדים, או משהו אחר, לכל אחד יש את ההתמודויות שלו, ולכל אחד יש מתח משלו, אין לאף אחד גן של שושנים, אם הבעיה שלך היא בזוגיות, ואת חושבת שבעלך לא מבין, לא מפרגן, לא משתתף, אז מה שאת צריכה זה לחשוב על כך שאולי קשה לו בעבודה, וכדומה, תנסי את לפרגן לו, ליצור אוירה נעימה, ובאוירה כזו לנסות לשוחח, בודאי חשוב לבעלך מהילדים, והוא ירצה לשפר את המצב עבורך. מה שיכול לעזור, זה לצאת לטיל, לא חיבים להוציא הרבה כסף, אפשר לצאת לסיבוב רגלי של חצי שעה שעה, ביחד, זה עושה נפלאות.

19/11/2000 | 19:02 | מאת: ע"ז

לאותה אחת תודה רבה מאוד על המכתב המקסים, אני באמת מנסה את מה שאת אומרת, למרות שכל הזמן אני זאת שמרגישה אשמה ולא תמיד זה נכון אלא גורם ליותר לחץ עלי... אבל בכל מקרה יפה מצידך שקראת את המכתב שלי וענית עליו. תודה רבה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית