anat dear!

עץ חדש... התחלה חדשה... כמו שנאמר - כל סוף הוא התחלה חדשה... וכמו כל התחלה חדשה, גם טיבה של זו אינו ברור. האמת היא , שזו לא בדיוק התחלה, אלא יותר "שיפוץ" של משהו נתון, ואולי זה בעצם יהיה הסוף. אבל גם סופים צריכים להתרחש בדרך מסויימת. אני חושבת. אני חושבת על טיפולים קודמים, ועל הסיום של כל אחד מהם (אני מתייחסת רק לטיפולים שנמשכו פרק זמן משמעותי)... 1. הפסיכולוגית הגיעה למסקנה, שהיא לא מסוגלת לעזור לי יותר. (הטיפול ארך 10 חודשים, והיה למעשה הטיפול הראשון). אז נפגעתי מאוד מאוד מאוד... ברחתי לה מהחדר ולא הסכמתי לראות אותה תקופה מאוד ארוכה... גרנו באותה שכונה, ככה שיצא לנו "להיפגש" לעיתים קרובות... שנאתי את זה... בשנים הראשונות, בכל פעם שיצא ספר טלפונים חדש, הייתי מוחקת אותה עם טיפקס... גישה מטופשת למדי... רק לפני 4-5 שנים, כשהם עזבו את העיר ועברו צפונה (מאוד), יכולתי להשתחרר לחלוטין.... 2. לטיפול השני הגעתי, אחרי שבי"ס הציב לי תנאי. ז"א, שבכל מקרה לא היתה נכונות רבה מצידי, וזה היה יותר יציאה ידי חובה. הטיפול עצמו נמשך כמעט 3 שנים (כשהשנה האחרונה היתה יותר on and off... בסוף הפסיכולוגית שאלה למה אני באה... לא ידעתי מה לענות (אותה דילמה שאני מתחבטת בה גם בימים אלו)... היא המשיכה ללחוץ ובסוף אמרתי, שאני באה מתוך הרגל... פשוט התרגלתי... היא שאלה אם זו סיבה מספיק טובה... אמרתי שלא. הסתיימה הפגישה ו... זהו לא חזרתי יותר... וואו! אני חושבת שגלשתי קצת בזכרונות של עצמי.... צריך לשמור משהו לפעמים אחרות, לא? שלך, HERA.

אני לא מכירה אותך. אבל את כבר מודעת שאת הולכת מתוך הרגל ולא מתוך צורך...אי לכך מה דעתך לשבת שעה עם עצמך במקום נעים ולהחליט: מה עושים הלאה? את טיפוס תלותי אך נשמעת נבונה מאוד. ..לכן אני חושבת שאת מסוגלת להשתחרר מעול התלות ולהתחיל דרך חדשה ועצמאית. בהתחלה קשה ואולי מפחיד, אבל את מסוגלת!!! בהצלחה!

מיקי, הנושא של "טיפול מתוך הרגל" עלה בטיפול הקודם, שהסתיים לפני 4 שנים, בערך. לטיפול הנוכחי הגעתי מיוזמתי, רק שהיום אני לא יכולה להתחבר למה שהניע אותי... יותר מזה, אני לא זוכרת אפילו מה זה היה. אני בהחלט צריכה "לעשות חושבים" עם עצמי, ולהבין מה בעצם אני רוצה מעצמי או מהטיפול. בגדול, וכתבתי את זה פה מתישהו, אני לא יודעת עד כמה אני רוצה טיפול... אבל זה רצון, שצריך להגיע בשלב מסויים, כי אני צריכה!!! טיפול.

hi my dear... i see i came too late...:) u didn"t write about your present psycologies..... - u do go because u feel u need to and not onlly because u got used to it.....right? i remmber 5 months ago - before i left our little country i was sooo afraid to go out to the big world without my psycologist - after 2 years of therapy - twise a week to be alone??????? but i"m here and i"m fine - i have no idea what will happened when i"ll be back home but......when i look at this today - yes maybe one of the reasons i went to him was because i was used to it - just like u said my smart clever girl - it"s not a friend that will judge u or won"t be able to stay objective - it"s an outside person.......... so...... when is your mitting??? good luck...:)

sorry - i now remmbered it"s on tusday right?

היי שם, כן, הפגישה ביום ג' (שזה, בעצם, מחרתיים)... נראה כבר לאן זה יוביל. הפעם אני לא הולכת לטיפול מתוך הרגל (איך אפשר להתרגל, אם אחת לכמה זמן היא משנה את הימים או השעות?)... אני הולכת מתוך מחשבה, שאם אני יודעת שאני צריכה טיפול, זה כבר יפתור לי את כל העיות... אבל לא! כי אני לא בטוחה לגבי הרצון שלי... ובלי רצון, קצת קשה לעשות משהו... אבל אהיה חכמה יותר (אני מקווה, אם יש סיכוי), אחרי הפגישה... אני פשוט צריכה להגיע בראש פתוח, ולהשתדל לשמור על הפה סגור (לא להתפרץ או להתווכח סתם, כי יש לי דחף אדיר לכסח אותה).... תני לעצמך טפיחה על השכם בשמי.... אני גאה בך שלמרות החששות הצלחת לטוס לחו"ל, ואפילו להישאר שם תקופה די ממושכת, בלי להישבר ולחזור לארץ... רק שלא יחשבו שאני מעודדת ירידה מהארץ... :-)