לויוי

היה לי חשוב לשמוע את דעתך לגבי מה שכתבתי קודם בעץ, מהסיבה הפשוטה שאת אמא ורציתי לדעת איך את רואה את זה מהעניים שלך. בקשר לעזיבת הקן, אני חוסכת כסף כרגע, ועדיין נשארו לי כמה חודשים לסיים את לימודיי אז אני בסך הכל מנסה "לסחוב" את מה שנשאר בשקט, אבל כנראה שתכניות לחוד ומציאות לחוד. אני יודעת, בפירוש, שלעזוב את הבית זה הדבר הכי טוב לכולם, אבל בנוסף לכסף, אני גם מתלבטת לאן לעבור, ומפחיד אותי לעבור לעיר אחרת (בעיר שלי אין מה לחפש), לעזוב את הכל ולהסתדר לגמרי לבד, בלי בן זוג, ובלי חברות, ואני יודעת שאני חייבת את זה לעצמי, אבל זה עדיין נורא מפחיד אותי. ובעצם, כשחושבים על זה - מה לא מפחיד אותי? הכל מפחיד אותי. אני מרגישה נורא ויוי שלי, ממש פיכסי, מתי זה יעבור, זה לא עובר..

ליהי יקרה..... נכון אני אמא ,,אבל אין לי היתנסות בשליחת ילדים מהבית והבאתם למצב מוכנות ליציאה מהקן ,הלוואי ,,, עם בני הבכור היה סיפור אחר ,ועם בני הצעיר את יודעת מה המצב . ההצעה היתה על סמך ,עצמי מה אני היתי עושה עכשיו במצבך , ברור שהיתי עוזבת כל עוד נפשי בי , נכון שאם היה לך חבר הית עושה זאת מזמן ? אל לך לפחד מזה ,יש לך את עצמך , ראש על הכתפים , ואת יכולה להיות כל דבר שאת רוצה , את בחורה כנה ונבונה ומגיע לך לחיות את חייך לפי בחירתך . אספר לך על מישפחתי בקיצור ,,אנו 5 אחים אני הבכורה נישאתי בגיל 18לאדם שהישתמש בכוח כדי להיות ,,,איתי .קוראים לזה היום אונס(מכורח המציאות ,ומפחד הורי שלא יהרגוני ומפחד עוד יותר שלא אתחתן ואשאר אצלהם ) ,,,,אז ,לא היתה האפשרות השלישית שיש לך, לברוח לכולם .(כך אימללתי את חיי וחיי ילדי היקרים). אחי השני ,בגיל 21 הכיר את אישתו והיתחתן איתה כעבור חודשים , אחותי השלישית חזרה בתשובה בגיל 19 והיתחתנה ,וכשהיכירה את בעלה שבועייםבלבד. אחותי השלישית עזבה בגיל 20 וגם היתחתנה עם אחד שלא אהבה ,והיום היא גרושה . ואחותי הרביעית הכירה את בעלה ממודעה בעיתון ולאחר חודש הם נישאו כשהיתה בת 19. אז ..תראי כולם ברחו , שתי גרושות אחת חוזרת בתשובה ואחי היתנתק זה כ10 שנים מהורי ומאיתנו .והחליף את שם מישפחתו . אז זה מה שניגרם למישפחה כיש הורים שתלטנים , ולא מודעים לנפש ילדיהם . אציין שהיום אני סולחת להם ,,עברו בכל זאת 30 שנה . אל תיקחי את זה קשה , תזכרי ש"ידע זה כוח ",ככל שתביני אותם יותר ככה חייך הזמנים שם בנתיים יהיו יותר קלים . אני מקוה שאת מבינה , ליהי אהובה שלי , שאין אני מאמינה בבריחה , או בכניעה , אלא בהיתמודדות ובשליטה . היתמודדות שתעשך אדם יותר מאוזן ,ולא "להניח לדברים לקרקע אותך " כמו שקרה לי שליטה , פרושה להיות המושלת בגורלך.בכל מחיר ומצב וכעת בזמן ההמתנה . תתאמני על זה .זה אתגר בריא ונעים . אוהבת ויוי

אני ,,,מאד מיצטערת אם מיכתבי זה היה מאד קשה לקריאה והגילויים היו לא נעימים , אני אנני רוצה שתחושי באי נעימות בגללי ,אני יודעת שהיתאמצתי לנגוע בך בנדודה מסוימת והדרך היחידה שלי היתה על ידי הדוגמאות האישיות והחיות שעברתי . אז,,פשוט את לא חייבת לענות . אוהבת ויוי

לפעמים הייתי רוצה קצת לאבד שליטה. עד היום זה לא קרה לי. גם לא אצל הפסיכולוגית. כשאני מרגישה שמפלי הניאגרה עומדים להתפרץ לי מהעיניים אני עוצרת את עצמי. את מבינה ויוי שלי? אני פוחדת לאבד שליטה, לא יודעת איך עושים את זה. פוחדת שמשהו נורא יקרה. אז בגלל הפחד- אני דווקא נמשכת למקומות בהם אין לי שליטה ואז - שם- אני מנסה להשתלט על המצב, כשאני כבר עמוק בתוך החרא. זה פרדוקס , את מבינה... כי אני לעולם לא אצליח לקבל את מה שאני צריכה "שם". אני תמיד רוצה את מה שאי אפשר. מחפשת תמיד במקומות שאין.