בן זוג עם בעיות נפשיות

שלום רב. אני נשואה לאדם בעל עבר שכלל אישפוזים פסיכיאטרים (ההבחנה היא, למיטב ידיעתי, נטייה אישיותית/סכיזופרניה). בעלי בן 37 והמשברים הנפשיים החלו אצלו בגיל 30. אנו ביחד כשנתיים וחצי (ללא ילדים עדיין) ולבעלי אלו נישואים שניים (יש לו 2 ילדים מנישואים קודמים). בעלי היה מאושפז כ - 8 פעמים בעבר, מתוכן רק פעם אחת במהלך חיינו המשותפים והשאר במסגרת נישואיו הראשונים. עד להכרות שלנו, ומאז המשבר הראשון שלו הוא תפקד בקושי, כמעט לא עבד ואפשר לאמר שחי מאשפוז לאשפוז (למעט רמיסיות קצרות בין לבין). מאז שאנו יחד, הוא לוקח אחריות על הקשר והוא נמצא כל הזמן כמעט במסגרת של עבודה. לצערנו, הוא פוטר מכל מקום עבודה בו הוא עבד (בשנתיים וחצי האחרונות הוא עבד בכ - 6 מקומות שונים) אבל הוא לא מתייאש וממשיך לנסות למרות עוגמות הנפש. חשוב לי לציין, כי בעלי איש משכיל מאוד ובעל רמת אינטילגנציה גבוהה מאוד ונפש רגישה. לצערי, מפעם לפעם, יש לו התקפות של "קור וניתוק", כלומר מאיש חם, המפגין את אהבתו (כך היה כשהכרתי אותו וזה מה שמשך אותי להיות איתו), הוא הופך מנוכר משהו, מסתגר, מתרחק ואף לא מתקרב מבחינה פיזית כמעט. "התקפות" אלו קורות כאשר הוא נמצא ברמת תפקוד גבוהה, עובד, מתקשר עם אנשים, מחובר לעולם, לאו דווקא בתקופה של DOWN. אני אוהבת אותו מאוד ומוכנה לשאת את כל הקשיים הרבים שבקשר (ילדיו, הקושי הכלכלי, החשש המתמיד מפני משבר ואשפוז), אולם קשה לי מנשוא להתמודד עם ההתנהגות המנוכרת הזו). אני בחורה בריאה, ללא משברים נפשיים, בת 34, וכעת אנו מתכננים להביא ילד. אני מתייאשת ונשברת מהתנהגותו, ולמרות התקשורת הגבוהה בנינו בד"כ, על נושא זה אנו מתקשים לתקשר מכיוון שהוא מתקיף והופך עוד יותר אגרסיבי, ולעומת זאת, אני הופכת מפוחדת, ממש "מסורסת" (ברור שכאן עולים כל הפחדים שלי שלא קשורים אליו, כמו פחד נטישה והקושי להיות אסרטיבית עם בן הזוג). אשמח לקבל עיצה כיצד להתמודד עם המצב. אינני יודעת האם לשייך את הקושי הרב שאני חווה לעבר של בעלי או שמה זהו דפוס שיכול להיווצר גם ב"קשר בריא". אני מתנדנדת בין לקום ולברוח מהקשר לבין להבין ולנסות להמשיך למרות כל הקושי. תודה, גלי.

גלי היקרה צרי איתי קשר לטלפון הנייד (לחיצה על שמי בדף הפורום תפתח את כרטיסי האישי עם פרטים עלי) - יעוץ כזה לא נועד לאינטרנת

שלום לכולם. אשמח אם בני זוג הנמצאים בקשר בו אחד מבני הזוג עבר משברים נפשיים והשני בריא (כלומר לא עבר משברים נפשיים ואישפוזים). אשמח לשוחח "ולפרוק את הלב" - גם עם "החולה" וגם עם "הבריא". למרות שאני משתפת חברים בקשיים שלי הנובעים מסוג זה של הקשר, לדעתי רק מי שחווה קשר כזה ביום-יום יוכל ממש להבין אותי. מתנצלת מראש על ההגדרה של בריא וחולה (לכן השתמשתי במרכאות), בעיני - כולם שווים. תודה, גלי

הי גלי. אני מגיב על הודעה שפרסמת בפורום לפני זמן רב, כ5 שנים. האם את עדיין מעונינת לשוחח? אני גבר בן 30 ובן זוגי בן 47. לאחרונה הוא אובחן כסובל מדכאון מז'ורי (major depression).הוא מטופל בCELEXA . לא ציפיתי שזה יהיה גן של שושנים, אבל החלטתי לא לתת לזה להפריד בינינו, ולנסות לתמוך בו ככל יכולתי. עוד פרט חשוב: כרגע, באופן זמני, אני מקווה, אני גר בישראל והוא באירופה. יש לי אפשרות להפגש איתו מדי כמה שבועות, ואנו משוחחים בטלפון ומחליפים מסרים מיידים מספר פעמים ביום. הבעיה: למרות החלטתי לתמוך בו, פעמים רבות אני מרגיש שאני לא יכול יותר! נמאס לי להיות "אחיו הגדול", ולהיות החזק, המבין, הסבלני, והקשה מכל: להדחיק את הצרכים הרגשיים ש ל י . למשל, אתמול התקשרתי ושאלתי אם הוא אוכל ארוחת ערב לבד. היה נדמה לי שיש שם מישהו איתו, ולמרות שהכחיש, שאלתי שוב. זכיתי להתפרצות געשית מצידו. הסתבר שהוא באמת היה לבד, אבל הוא הרגיש שאני מאשים אותו בחוסר אמינות, וזה פגע בו נורא. אני מוצא עצמי במצבים כאלה על בסיס יום-יומי, ואני - כמו שאמרתי- מבין שהוא בתקופה קשה וכו', אבל המשאבים הרגשיים ש ל י אוזלים. אין לי עם לדבר: חבריי הטובים שונאים אותו ורואים בו שקרן ואומרים שהוא לא טוב בשבילי. אני יודע שהם טועים, אבל קשה לי לחיות לבד עם זה - אני מרגיש כמו אישתו של ראסל קרואו בA BEAUTIFUL MIND. תודה יריב

גילי שלום רב, ראשית ברצוני להביע את הערכתי על האומץ שלך ועל רמת הפתיחות והקבלה שקיימת אצלך לגבי אנשים עם בעיות נפשיות. את מתמודדת עם סוגיות לא פשוטות לחלוטין, וקשה לתת לך ייעוץ מהיר על גבי דפי הפורום. להערכתי עליך ללכת לייעוץ פסיכותרפויטי שבו תוכלי להעלות את הסוגיות השונות ואת תחושותייך ביתר פירוט, ולהגיע להחלטות הנכונות עבורך ועבור בן זוגך. בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

כי אם צריכה עקב הקשר ללכת לטיפול טרופויתי ,היא, אז אם לכך מדרדר ה אותה הקשר הרי תעדיף לעזוב

הייתי אומרת ש או שאת באמת אוהבת אותו כל כך, שהתחתנת איתו, או שאת אוהבת אתגרים, או שיש לך אומץ לא רגיל. או הכל ביחד, אבל עם כל זה בשלב הזה אל תעשי דברים שתתחרטי עליהם בעתיד. תחכי עם הנושא הזה של הילד. תבדקי מה קורה עם הילדים הקודמים שלו, אם הם בריאים, סכיזופרניה בהרבה מקרים תורשתית. תבדקי אם אפשר ועד כמה שאפשר, מה קרה בנישואין הקודמים שלו שהתפרקו. איך הוא תפקד עם הילדים כאבא בבית? תחכי שהמצב בבית יתיצב, ותראי שהוא יהיה מוכן לשתף פעולה בנושא הילד. ואז תלכו ליעוץ גנטי, כדי לבדוק מה הסיכויים \ סיכונים להוליד ילד שיהיה בריא\חולה.