דיכאון

שלום: אני בת 33 לאחר גירושין 5 חודשים אני בטוחה כי אני נמצאת בדיכאון חזק, התחלתי אף לחלק את הדברים שלי לאקס שלי אין לי עניין יותר בכלום, בוכה הרבה, ומרגישה חסרת אונים. אנני יודעת מה לעשות, אין לי חברות, ואני מרגישה כי אני תקועה באמצע החיים אני בזמן האחרון מרגישה נואשות חלשה, עייפה כל הזמן,רוצה לישון, חסרת אנרגיה, אין לי חשק אפילו להתלבש יפה, או לצאת לבלות. יש לי חבר , אך גם לו יש מספיק משלו ולא הייתי רוצה להוסיף לו.. אגב מפריע לי עובדה אחת שהוא לא מפרגן לי אף פעם .. מה עושים .. אנא עזרו לי ...

אני מכירה מישהי שעברה בדיוק את אותו סרט- התגרשה מבעלה, ונכנסה לדיכאון, לא רצתה לאכול, לא לצחוק, לא לדבר עם אף אחד- כל היום הייתה ישנה, מסוגרת בחדר ובוכה. מוזנחת ונראית נורא. לא יודעת אם לך יש ילדים, אבל לה יש ילדה וזה היה כואב לראות את כל הסיטואציה הזאת. בקיצור , למה אני מספרת לך את זה , כי הבחורה הזאת (שדרך אגב התגרשה בגיל 33 גם היא) החליטה לבקש עזרה- מפסיכולוגית ופסיכאטר, בעזרתם היא החלה לקחת איזושהיא תרופה (שאני לא יודעת את שמה) למשך מספר חודשים בודדים, וזה נתן לה קצת כוח לקום........ ולחפש עבודה! היום היא מישהי אחרת, חתיכה, מקסימה, חברותית, אמנם יש לה את הנפילות מדי פעם בפעם, אבל למי אין...? אז, מקווה שזה ייתן לך קצת חומר למחשבה... בהצלחה!

חמודה, הדכאון החל לאחר הגירושין? ההרגשה הזו, של חוסר עניין מוכרת לי היטב... אפילו הדברים הכי חשובים כבר לא מעניינים יותר... גם תחושת ה"אין מוצא" מהמצב הזה... אבל ברגע שאת מודעת למצב את יכולה לטפל בזה... אם את לא מצליחה לבד, תפני לאיש מקצוע... חשבת לעשות איזשהו שינוי? אפילו קטן, משהו שיוציא אותך קצת מהמקום השלילי הזה... זו יכול להיות תספורת חדשה, או קנייה של משהו שתמיד רצית. זה צריך להיות משהו אישי שלך, ולאו דווקא חומרי... אם את זקוקה לחבר שיפרגן לך מדי פעם, ואת מרגישה שהצרות שלך יכולות להכביד על החבר הנוכחי, אולי אתם לא מתאימים... אבל את כל הפרטים את יודעת. בד"כ מדכאון קשה לצאת לבד... יש היום תרופות חדשות, שעושות עבודה מצויינת... צריך הרבה סבלנות ונכונות לפנות לאיש מקצוע. HERA.

חמודה שלום לאור הקשיים הניכרים שאת מתארתהנמשכים מזה זמן ארוך יחסית מומלץ לפנות ליעוץ מקצועי בעקר כדי לברר מה קשייך סביב הפרידה ניתן אם צריך גם להעזר זמנית בתרופות שיקלו על הרגשתך יתנו לך יותר אנרגיה בהצלחה עמי

שלום לך, אני מבינה בדיוק מה עובר עלייך רק שככה נראו כל הנישואין הראשונים שלי. התגרשתי בגיל 28 מבחור שהייתי נשואה איתו שנתיים ברוטו. מטמטום וחוסר בטחון בלבד לא זרקתי אותו לפח וחיכיתי משום מה שהוא יעשה את הצעד. למרות שהנישואים היו חרא פתאום שזה ממש נגמר (לא הקטע של הרבנות אלא הרבה לפני) פתאום נחתה עלי עצבות. שלשה חדשים אחרי שזה נגמר וכבר היתה בלשית ועורכת דין הכרתי משהוא ממקום העבודה והיום אנחנו כבר נשואים למעלה משנה. מה אני באה להגיד - אך תסתגרי בתוך עצמך כמו שבלול. תתאפרי, תתלבשי, תסתרקי, שימי מלפפונים על העיניים (זה עוזר) ותראי לכל העולם שאת בסדר. בסוף את תאמיני בהצגה של עצמך. קודם כל יש צרות הרבה יותר גדולות. אם אתם גרושים כנראה שזה לא צריך להיות הקשר הזה ואני לא יודעת את הסבות למה זה נגמר או מי יזם את זה. במקרה שלי לעצבות גם נלוותה הקלה אדירה והורים משגעים שזה מאוד עוזר. הבעיה במצבים כאלה זה המעבר ממצב מוכר למצב לא מוכר - פתאום את ישנה לבד, מכינה אוכל לעצמך וכו' כל המחשבות האלה. אבל גם במצבים לא מוכרים יש יתרון וצריך להתמודד איתם. עברתי דברים נורא קשים בחיים שלי וגם היום לא משהו, אני מובטלת מהיי טק כבר חצי שנה בלי שום תקווה לעבודה ואסור להתנהג כמו שאת מתנהגת. פשוט תסתכלי על זה שהחיים זה מתנה ואנחנו נמצאים כאן פעם אחת בלבד ובחור הלך בחור יותר טוב יבוא ויש המון דרכים להכיר היום. יש פורומים, יש אתרי הכרויות וכו' וגם מקומות עבודה זה יופי של מקום. תנסי למצוא מקום עבודה כמו קומברס שיש שם הרבה מאוד צעירים ואז הסכוי שהיום שלך גם יראה יותר טוב ואולי גם תכירי משהו. חוץ מזה הגרושים שלי מאוד בגרו אותי ונתנו לי פרספקטיבה מאוד שונה על החיים שזה גם משהו. תעשי משהו לעצמך שאת אוהבת למשל שחיה או רכיבה על סוסים או טיולים או חו"ל או כל דבר שאת יכולה לעשות בלי להיות חייבת לאף אחד שום דבר, צלילה, רכיבה על אופניים, יש טיולים של פו"פ לחו"ל אני חושבת של איסתא יש המון אפשרויות לצאת מהקטע המסריח הזה ואז זה כבר שגרה ולא קרה כלום. אני מאחלת לך שתקחי את הדברים בפרופורציה הנכונה, גרושים זה לא סרטן ואם הכל בסדר בבריאות ויש לך עבודה בחור זה רק עניין של זמן. ואף תרופה לא תפתור לך שום בעיה. תזהרי מזה.

שלום, קראתי את מה שכתבת... כל מה שכתבת נכון - לגבייך... אנשים שונים זה מזה, צורת ההתמודדות של כל אדם היא אינדבידואלית ובאה מתוך ראייה סובייקטיבית של החיים. מה גם שלכל אדם אישיות שונה - מה שלאחד נראה כמו משבר שקל לפתור לשני נראה כמו סוף העולם.