כשצריך עזרה ואין...

שנים של טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי כמעט ולא שינו דבר. כבר 9 שנים עם דיכאון שחוזר כל חצי שנה. לא יודעת כבר מה לעשות. טיפול פסיכולוגי ואולי גם התבגרות עזרו לי לשלוט בדחפים לפגוע בעצמי אך הסבל קשה מנשוא. אין תקווה. נכון, כל אפיסודה חולפת בסוף אך מפעם לפעם נהיה יותר קשה להתמודד. תרופות, הלם חשמלי, שיחות... מה עוד יש? מה השתנה בשנים האחרונות? אפילו הפסיכיאטר שלי התייאש.

אני לא חושבת שאת צריכה להתייאש, אני מאמינה שיש משהו שיכול לעזור, אולי עוד לא מצאת אותו. אבל מאחורי הדיכאון יש בעיה אמיתי, אולי צריך להעלות אותה. אולי כבר העלתם אותה, ואולי צריך להעלות אותה מחדש, אני מאמינה שניסיתם הרבה דברים. ואני רציניתצ לחלוטין, אבל תקראי את הלינק שניתן כאן למטה לגבי מתן אקסטזי לבעיות נפשיות. אני מאחלת לך כל טוב. אולי תבואי לכך שוב ותספרי לנו על איך שאת מרגישה....

שלום צר לי לשמוע יחד עם זה איני ידוע מה קבלת מה עוד ניתן לקבל יתכן ונדרשים שולבים לא מקובלים שוה שוה שוה לפנות לחוות דעת נוספת אם הפסיכיאטר שלך לא מצליח לאורך זמן בהצלחה עמי

קיבלתי תרופות מתרופות שונות... פרוזק, פאבוקסיל, סרוקסט, אנאפרניל, אאוריקס וכו'... (אני לא כל כך זוכרת את כולם, עבר הרבה זמן) ללא השפעה. פרוזק במינון של 40 מ"ג גרם לי אי שקט קשה. קיבלתי גם שני סטים של אי. סי. טי. אחד אוניליטרל ואחד ביליטרל. היה שיפור אך הדיכאון חזר אחרי מס' חודשים. התרופות לא עזרו לי. קיבלתי נרדיל שגרם לי להיפומניה. באפיסודה הקודמת, קיבלתי ואלפורל אך נאלצתי להפסיק מאחר ואחרי שבוע-שבוע וחצי תקפו אותי מחשבות ודחפים קשים להתאבד. לאחר הפסקת התרופה חלה הקלה מסויימת בדחפים. לצערי אין ביכולתי הפיננסית לקבל חוות דעת שניה ולרוב כשסיפרתי על הרזומה ה"מפואר" שלי עם תרופות פסיכיאטריות, הם הרימו ידיים. לא נותרה בי תקווה. אנא, עזור לי...

u got to the right place............ i"m not saying that we can solve the problems but.....we can listen and be ther when u need............ i know many of the people here feel the same - nothing is working......... but i also know - that we should never give up and there r better days that we all deserve....... yes maybe u r not going to the right psycologist? i believe that even if i hate the sentance - " u need to help yourself..." it"s right sentence... it"s hard and 9 years it"s a lot of time- good to see u didn"t geve up! hope u"ll feel better