l hera

היי חשבתי, וחשבתיי ,הבעייה העיכרית זה הפחד מהעבר הפחד להיות כמו אז שקבל תיחס כמו אז. ברור שאני מפחדת גם מהגיוס עצמו אבל מרתיע אותי הרבה יותר הפחד התראומתיי. אני קיבלתי עצות נכון אבל אינני מצליחה לייסם אותם,כשהמצב הזה מגיע אני פשוט משתתקת אני לא יכולה לחשוב שימים שלמים אני היה במסגרת אם אנשים,זה מפחיד נורא אותי. הגיוס ממש אוטו טו... אבל לצעריי יש לי תחושה שהיה לי רע. אני יודעת כי תמייידד זה כך! ועוד דבר,שרשמת לי על המראה,אני חושבת שזה פרט שוליי,ולהפך הרבה אנשים מתייחסים בכנאות שמביאה שנאה,כך ללא סיבה,אז אני יגלה לך סוד הייתי רוצה להיות ההפך. אין בזה תועלת חוץ מגרוע.באמת! ככה אני מרגישה אליי, טוף פשוט הזמן צרייך להגיע,אם ירצה השם ובעזרתו יהיה לי בסדר. המפוחדתת בייייי

גלית, מי שחי בעבר מפסיד את ההווה, ומוותר על העתיד! המחשבה שיהיה לך רע כי תמיד זה כך לא נכונה. המחשבה עצמה שגויה, לא התוכן... ואת כן יכולה לשנות את זה, אם רק תרצי! אין דבר העומד בפני הרצון... וגם אם הרצון לא ברור, אפשר לעשות עם זה משהו... למה שלא תדחי את הגיוס בשנה, תפגשי איש מקצוע, תטפלי בעצמך ותגיעי לצבא עם מוכנות נפשית... אם את מתגייסת במחשבה ובאמונה שיהיה רע, הרי שזו נבואה שמגשימה את עצמה... את כותבת, שאת חוששת מהשהיה עם אנשים באותה מסגרת זמן רב מלחיצה אותך... בחיים קורה לעיתים קרובות שאנחנו נאלצים לשהות עם הרבה אנשים באותה מסגרת... הצבא הוא הכנה לכך... גלית, אני באמת לא בטוחה שאני מבינה ממה את מנסה לברוח... טראומה היא דבר נורא, אבל אפשר לטפל בזה... את צריכה לרצות לטפל בזה... אף-אחד פה לא יכול לטפל בטראומה שלך במקומך. HERA.

לגלית, אין לי ולו מילה אחת להוסיף על דבריה של הרה. תקראי אותם, תנסי להתחבר, ותכתבי מה דעתך על כל אלה. טלי פרידמן