...

משהו מחק חלק מהעבר וההווה ואיננו אלא בלב. אך הלב, לא מהווה אפשרות בריחה... ואי אפשר להתקדם איתו לשום מקום... והוא לא יהיה מה שיקיים אותנו... ונותרנו שוב מצב של אי בהירות, אי וודאות, ונלקחה לה נקודת האחיזה... ואין בידינו לעשות דבר, מלבד לצפות בחיים מהצד ולחזות כיצד המקום היחיד בו הרגשנו חיוניים ונחוצים, מתמוטט וקורס. כאב-לא מעט... ופחד קיומי. לחץ.

מה קורה איתך ילדה? מה קרס?

שלום אורה שלחתי לך מייל לכתובת הפרטית שלך (לא בעבודה).

לפעמים זה הכי נוח זה הכי קל לא להיכנס לתוך כל המערבולת הזו את אולי מפחדת להיסחף עם המערבולת למקומות קצת לא צפויים אבל פה באה הנקודה שרק אם כן תיכנסי למערבולת תביני שהחיים האלה, שאת מסתכלת עליהם מהצד, הם בעצם...... שלך.

את מזכירה לי קצת את המילים שלי: "זו תמיד את, בחירה שלך. המים מכאיבים מקור כשקופצים אליהם, אבל כדי להיווכח שגם אם לא נהיה אלופי העולם בשחייה לא נטבע, חייבים לקפוץ בעיניים עצומות. הנחיתה למים כואבת וטומנת בחובה פחד קיומי. אבל אח"כ מסתגלים לטמפ', למליחות ולעובדה שאנחנו עדיין שם גם אם אחרים תמיד יהיו יותר טובים מאיתנו אם כמותית ואם איכותית. זוכרת את זה? אין לי בעיה עם אותה המערבולת הזו שנקראת החיים שלי. אין לי בעיה לראות את החיים שלי. אני רוצה להיכנס אליהם שוב ולראות את כל הסחרור הזה מבפנים. אבל אני קצת בחוץ עכשיו, ולא מבחירה... היה לי משהו מדהים בחיים, שהעניק לי הרבה כוח וחיוניות...ונלקח ממני... אז אני מרגישה ריקה, ריקה וחוששת שהמצב היום ימנע מזה להתמלא מחדש אפילו קצת... לצערי, כרגע אני באמת "צופה מהצד"... את יודעת שבדבר המדהים הזה שהיה לי הגשתי עזרה אמיתית?

יש לך כאן נקודות אחיזה... רק תושיטי יד. ואת מה שמתמוטט וקורס אפשר לנסות ולשקם - למרות שאבק ההריסות מסתיר את האפשרות הזו כרגע. לפעמים אין בידינו את האפשרות לעשות משהו, ולפעמים זה רק נדמה. אם רק בודקים במקומות הנכונים (והלא כל-כך נעימים), פתאום מגלים שהיה שם משהו כל הזמן - רק שהוא נקבר מתחת להרבה דברים אחרים.

תודה לך, על הושטת היד. אני נאלצת לדחות אותה. את צריכה לדאוג לעצמך... לא כל דבר שקורס ניתן לשקם. לפעמים נהרסים וקורסים דברים שלא ייבנו מחדש. ואין בידינו באמת יכולת לעשות דבר. רק לחכות להשלים עם המצב ולהחליף את מה שנהרס בתוכנו בדבר אחר. תודה, ואל תלכי מפה. הפורום צריך אותך. אני.