שלום לכולם

מאוד רוצה לשתף עכשיו נורא צריכה את זה אבל עצורה וחסומה וזה לא משתנה. עוברים לי הרבה דברים בראש שהייתי רוצה לפרוק ולכתוב, אבל לא מוצאת את המילים לכתוב כלום, הכל פנימי ומתערבל בתוכי. אז במקום זה אני אשאל לשלומכם, אמסור לכם ד"ש חמה ממני ומקווה שהיום שעבר עליכם היה קצת קל יותר משלי. אני.

שהיינו ביחד? שהענקת לי את כל מה שיש לך שם בפנים? ותמיד ניסית לעזור....ולתמוך....ולומר את המילים הנכונות..... תמיד הצלחת.... יצרנו פה קבוצה לא קטנה של אנשים חמים, עכשיו הקבוצה הזו כבר לא קיימת, אני לא יודעת איפה היא, לאן כל אחד מאיתנו נעלם.....לעולם שלו כנראה..... מה שאני יכולה לומר זה שזה חסר....חסר לי..... אולי גם לכם....אני לא יודעת.......

מה שלומך ג'קי יקרה , ושלומך נואנאם חביבה. יש פעמים שאי אפשר לכתוב את מה שמיתערבב ובוער לו שם בלב , כי זה חם מידי ואף שורף , מי ירצה לגעת ,,לי כעיקרון לא מפריע לנגוע או להישרף קצת , אך החשש הוא ממה שאני עלולה לראות , האם הכל אכול שרוף ומפויח ,וחסר תועלת ? האם אפשר לתקן ולקרר קצת ,,,ומה עם אני אזרוק הכל לפח ,אזי אשאר ,ללא כלום , ככה יש לפחות משהו ,, בפנים . עצם העובדה שאנו מזהות את המשהו הזה וכותבות עליו כאן , אולי הוא ,יהפוך כבקסם למשהו אחר . כיתבו עוד יקרות שלי ג'קילה ונואנאם.הנה כמוני , זה עוזר ,.לכתוב ,,אבל לא בדיוק ,,וגם זה טוב .

אני תמיד זוכרת. ולא נעלמתי אף פעם, ואת יודעת את זה.... לא ידעתי שהצלחתי להעניק כ"כ הרבה זה מרגש אותי. :-) תודה לך. אני.

איפה את? לא רואים אותך, לא שומעים אותך. מה איתך?:))) השארתי לך משהו ביום חמישי נדמה לי בדף 456:)) אני כאן אם בא לך לדבר או לכתוב אני אשמח מאוד:))) [email protected] נוווווווווו תחיכי קצת נו :)))) ככה @------)---- איתן

noname, תני לדברים לזרום בקצב שלהם... באיזשהו שלב המערבולת הפנימית חייבת לנוח לכמה דקות, ואז תנסי לדוג מבפנים כמה רסיסי דברים קטנים. תשימי אותם בצד, ולאט לאט תתחילי לעשות סדר בבלאגן. וחוץ מזה - מה שלומך? ברגע שתוכלי (ואם תרצי) להשתחרר קצת, את תמיד מוזמנת לכתוב לי. HERA.

על ההתחשבות, על ההבנה, אני חווה ימים של קשיים בקבלה עצמית, מנסה למתוח את הגבולות של עצמי, וכל זאת בנוסף לעובדה שהסכרים נפתחים אצלי בטיפול כבר בלי להתחמק ובלי לברוח גם אם דרך צחוק והמון סרקסטיות וציניות מצידי. תמיד ידעתי לזהות את הקשיים ואת מקורותיהם, אבל לזהות זה לא כמו להתעמת. להתעמת זה כואב וזה מכעיס, וצריך למצוא גם את הזמן לסלוח לעצמי ולאנשים שפגעו בי במהלך חיי כדי שאוכל להמשיך הלאה. וקשה לי גם בגלל הלחץ בחיים שלי עכשיו. התחושה של המתח וזו של הלחץ גורמות לי לסטרס, הן כאילו "משחזרות" אצלי תחושות של חוסר אונים ואבדן שליטה ו...אני לא אברבר לכם במוח יותר מדי. תודה שקראתם, אני יודעת שיש לי את המקום לשתף פה בפורום כמו כולם. אני חסרה בימים קשים את היכולת לתת אימון אפילו הבסיסי ביותר בבני אדם. לפעמים הייתי רוצה שיחושו אותי גם, את מה שכואב לי, קשה לי אבל רוב הזמן אני מרגישה חסרת לגיטימציה... שלכם תמיד, אני.

noname, למרות ההרגשה שלך, את יודעת שפה תמיד יש לך לגיטימציה לכתוב את כל העולה על רוחך. ולמרות הקשיים, זה טוב שהסכרים נפתחים... זה מאפשר למים שעמדו הרבה זמן, ושנהיו ביצה, לזרום החוצה, ככה שאפשר עכשיו לתת למים חדשים להכנס, ולשמור על זרימה.

נוניים היקרה. אני שמח שאת עוברת את התהליך אם הלחץ הכעס ושאר הרגשות. זה בטח מוציא ממך את המיץ. אבל אני רוצה שתדעי שאני ובטח כל מי שמכיר אותך כאן גאה בך. על האומץ והכח שאת מגלה. התהליך לוקח זמן. מעצם השם תהליך. את לא מברברת. את אומרת דברים של טעם. ואת מוזמנת לקפוץ לכאן לביקור מתי שתירצי. אני מקווה שכמו שיש לך כח לעשות את מה שאת עושה. יהיה כאן אותו כח להרבה אנשים. אחרים. ואני בטוח שהם ישמחו ויעזרו בך אם תוכלי ליעץ להם. אני גאה בך מאוד @-------)--- איתן

אני מכירה את התחושה הזו של "לברוח".... אני חווה אותה בימים אלה ממש. שאני כל הזמן מתעמתת עם עצמי, ואם כבר דיברת על גבולות......אז אני פשוט מתה מפחד לפרוץ את שלי. וציניות......זו הדרך הכי טובה להדחיק, להגן על עצמך מפני פגיעות, להסתיר. אבל לפעמים, שאת מגנה על עצמך, את מגנה יותר מדי, בונה יותר מדי חומות מסביבך, ולא נותנת לאחרים להיכנס.... אם פרח יסגר....לא יפתח את עלי הכותרת שלו, הוא אמנם יהיה מוגן מדברים מסוכנים, אבל מה עם הגשם? השמש? הפרפרים? ואת......מגנה על עצמך, מדחיקה מסתירה, אבל מה לגבי כל החום והאהבה שאת זקוקה לו? מאיפה הוא יגיע אם לא מבחוץ??