צבא

שלום רב. אינני יודע אם הודעתי מתאימה לפורום זה, אך החלטתי לנסות.. אני בן אדם נורמאלי ומצליח. אני בסך הכל בן 18 וחצי ואני מתגייס בזמן הקרוב מאד לצה"ל יש לי כמה חששות מהגיוס ומההתרחקות מהבית. אני הולך להיות חייל קרבי ואני מפחד שיהיו לי בעיות עם כך מכיוון שלא אראה את הבית הרבה אלא רק פעם בשבועיים לערך. הבעיה החלה לפני זמן מה כשהייתי מועמד ליחידות עילית של הצבא והייתי ב גיבושים אליהם - שם נאלצתי לשהות מחוץ לבית עם אנשים שאינני מכיר למשך כמה ימים. שמתי לב שבמשך שעות היום הבעיה לא חמורה ואני מתמודד איתה אך כשהחושך עולה אני "נשבר". אני מתחיל לחשוב על הבית החם.. על החברים.. על החברה ועל הכל.. אז אני נתקף געגועים וחרדה ואני מרגיש הרגשה איומה שהייתי עושה הכל כדי להיות בבית עכשיו. מאז עבר זמן ואמנם לא מתגייס ליחידות עילית אך אני מתגיס לקרבי "רגיל". חשוב לציין שלא בא בחשבון שלא אתגייס לקרבי.. רציתי לדעת מה דעתכם בענייני המסובך מעט.. תודה!

אנונימי יקר, מה שאתה מתאר אופייני מאוד - מצד אחד הניתוק מהבית ומצד שני תנאי לחץ, שאתה לא בהכרח רגיל אליהם. עד היום, תמיד כשהמצב היה לחוץ או קשה, יכולת להסתגר בבית, או לדבר עם החברים והחברה. ועכשיו? עכשיו פתאום כולם לא זמינים בכאן ועכשיו. צריך לסמוך על אנשים זרים (שעם הזמן לומדים להכיר). HERA.

קודם כל תדע שאני מעריך אותך על בחירתך במסלול הקרבי. למרות שאני הייתי במקצוע תומך לחימה. בגלל בעיה רפואית. תראה הגיבוש שונה מהצבא עצמו. בכך שאתה לא לבד. אתה נמצא אם חברה שכמוך. שתוך זמן קצר תצטרכו ליהיות ביחד. או כמו שאומרים אחד בתחת של השני . כמו שלך יש מחשבות לכל אחד ואחד יש מחשבות כאלו. לחברויות שאתה עומד ליצור בצבא. בתפקיד הקרבי אין תחליף. תאמין לי שאני מקנא בקטע הזה ביחידות הקרביות. אני רואה חברויות שמחזיקות ועומדות במבחן הזמן. אני בטוח שתתגעגע הביתה למשפחה לחברה. וגם החברים שיהיו לך שם אותו דבר. אני תמיד אומר שבצבא לומדים להעריך את הבית את השינה את המיקלחת ואפילו את השירותים:))) לא מתגברים על זה אבל שהחברה אכלה אז הזמן עובר מהר ואופס אתה בבית. אני יכול לאחל לך המון בהצלחה תשמור על עצמך והכי חשוב תחזור הביתה בריא ושלם איתן

שלום רב, ראשית, יש מה שנקרא: להתגבר, להתבגר, וכו' וכו'. תתפלא לראות מה עושה גאוות יחידה. שנית, אם התחושות הקשות תהיינה קשות עוד יותר - פנה לקב"ן. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם