רות...

שאלת מה שלומי בשבת שעברה (רק אתמול ראיתי...) אז הנה עכשיו אני עונה ואת תראי רק מחר בבוקר בשעות המשונות האלו שרק את ערה בהן מה שלומי? אני חושבת שכל השבוע, בתוך עולם העבודה והקריירה אני בבריחה, וטוב לי שם שמה לב רק לדברים מאד חיצוניים, שיחות עם אנשים, אחוזי מכירה וכו' והנה באה השבת והעבודה כברמנית כבר איננה מתאימה היום... ואני נשארת לשכשך בתוך הבוץ האמיתי הבוץ של הבדידות, של האכילה היתרה, של חוסר הסיפוק העצמי ושום דבר, לא חיצוני ולא פנימי מצליח להפיג את תחושות הנחיתות האלו. ביום שבת כניראה שאין לי לאן לברוח, נותרת רק עם עצמי עם הקליפה שאותה אני מצליחה לנפח בתוכן במשך השבוע. ואני לא באיזה נפילה רגשית, עם מישהו יתקשר פתאום הרי שאהיה במיטבי מחוייכת מקשיבה, אלבש עלי את הקליפה. עד שיעבור אותו עניין ותבוא השבת הבאה השותפים שלי הם באמת משפחה: אוהבים מקבלים תומכים אבל עכשיו הם הלכו כל אחד לעיסוקיו ואני נשארתי בביצה הזאת של עצמי. ומה שלומך? היית בנפילה כואבת ואני גיליתי את זה מאוחר מכדי להגיב איפה את היום? אני מתגעגעת אלייך ואל החוליה השלישית שלנו...

תיסלחי לי אם אני מתערב. זה לא בכוונת זדון. אני מבין מהכתוב שאת מחפשת חברה. שאת לא רוצה ליהיות לבד. אז למה (או שאת כן) לא יוצרת חברה מסביבך. חברה של אנשים שבאים ומיתקשרים. ודואגים. אצלי למען האמת חבר ניחשב אדם שיוצר קשר באופן קבוע אני לא מתכון כל יום או לשבת על הנשמה אבל מצד שני לא כל סוף חודש ולא כל שנה. אדם שאני לא צריך לרדוף אחריו כדי שיהיה איתי בקשר. כי קשר חיב ליהיות דו צדדי. לא יתכן קשר של צד אחד אם כלום. אני ויתרתי על המון קשרים מהסוג הזה, של לרדוף או של מה שלא מתאים לי . נכון שלא נישארו הרבה. אבל הקשרים שנישארו הם איכותים. ובמחשבה לאחור אני ממש לא מצטער על מה שעשיתי. אני יותר מאושר, כי אני לא כועס על מי שאמור ליהיות חבר שלי. יש מישהי שאנחנו מדברים על בסיס יומי:))) ז"א כל יום וממש כיף לדבר איתה אפילו על דברים שטותיים. יש לי הרבה סבלנות. ואני ממש נהנה מזה. אם שאר החברים לפחות כל סוף שבוע ולפעמים יותר. לסיכומו של דבר אם את לא רוצה ליהיות לבד תיצרי לעצמך את הקשרים הנכונים לך. אל תנסי ליברוח מהמציאות. כי מינסיון אישי זה לא יעיל להרבה זמן. בסופו של דבר צריך להתמודד. כי אי אפשר לברוח לנצח. בכל מיקרה אם יהיה לך משעמם. אני אשמח לעמוד לשרותך:) איתן @------)---

תודה על התגובה יש לי ולרות דינמיקה מסויימת קצת אחרת בשיחות שלנו ולכן הדברים שכתבתי היו ברובד קצת שונה ממה שאתה התייחסת אליו יש לי תחושה שאני קצת יותר מבוגרת ממך ובסך הכל עם יכולת טובה להתבוננות פנימה ולבחינה עצמית אני לא מרגישה לבד רב הזמן אני ממש מוקפת בחברים טובים ואוהבים

היי אורה, בטח תראי את התשובה שלי רק בשבת הבאה :-)) תקופה קשה עברה ועוברת על כולנו, כשאנחנו מחפשים במה למלא את הבדידות והריקנות, בייחוד אולי בסופי שבוע. להיות מוקפת אנשים מקסימים ואוהבים, כמו משפחה וגם במשפחה ועדיין להרגיש שמשהו חסר ושום דבר לא ימלא אותו, לא פנימי ולא חיצוני. אבל זה יתמלא בסוף, ולא באוכל, צריך רק למצוא במה, אני עוד מחפשת :-)) אכן, הייתי בנפילה קשה וכואבת ומתמשכת, גם בגלל האזכרה, הפיטורים, הלחץ מהעבודה החדשה, מהמשפחה, מהטיפול, מהכל.. והתנתקתי קצת מהחיים, הדבר היחיד שעוד נאחזתי בו הוא העבודה, וגם זה לא תמיד הצלחתי. איפה אני היום ? שאלה קשה, אני מניחה שאני בדרך למעלה, חזרתי לספור -> 10 ימים נקיים, אמנם זה לא הרבה, עדיין, אבל היו רגעים שכבר חשבתי לוותר על הכל ופשוט להשלים עם זה, אז בשבילי כרגע זה המון, ואני כבר רואה את האור בקצה המנהרה, ואת התקוה, ואת הימים הולכים ומצטברים שוב. אבל יותר חשוב מזה חזרתי לחייך וחזרתי לצחוק, וחזרתי לרצות להתחבר שוב אל החיים השפויים, ואל אנשים, ואני מקווה להמשיך לעלות ולא ליפול שוב. כרגע לא צפוי שום טריגר לנפילה, אז אני מקווה שאני באמת אצליח. תשמיעי קול מדי פעם.. חסרת לי.. רות.