מות אבי! - לידי גב' פרידמן

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

08/11/2000 | 13:46 | מאת: עינבל

ראשית רוצה אני להודות לך על תשובתך ותנחומייך. בהמשך לתשובתך מיום 5/11/00; אני בן 33 ואימי בת 68. אימי אישה עצמאית מאוד, ישנם עוד 2 אחים מבוגרים ממני בעלי משפחות ואינם גרים בבית אימי. אני גרתי עם הורי עד לפני כחודשיים, ובו בזמן המשכתי לתמוך בהם עד הרגע האחרון. מקורח המציאות נוצר קשר הדוק מאוד בין אימי לביני, כך שלמעשה אני המרכז השני של חייה כיוון שאבי ז"ל היה המרכז הראשון שלה. לגבי, לשמחתי ולצערי חוויתי חוויות אלו בעבר (מות חברי הקרוב) לפני כ 4 שנים ואני יכול לאמר בודאות שאז חוויתי רושי בהרבה יותר חזק והיתי באבל פתלוגי במשך תקופה ארוכה, כ 3 שנים; אך היום, לשמחתי ולצערי מות אבי לא גורמות לי לחוויות שחוויתי בעבר (עם מות חברי), מאחר שאני מודע יותר למחלה ולמצב, ויודע למה שעתיד לקרות. מודה לך על תשומת הלב! בברכה, עדי דורון

08/11/2000 | 13:54 | מאת: גלי

ראשית קבל נא את תנחומי, רציתי לחלוק עימך בצערך מאחר ואני מתמודדת בדיוק עם אותו המצב. אני בת 29, ואבי נפטר לפני כחודש וחצי לאחר מחלה קשה, יש לי אחיות נשואות + ילדים, ואני חזרתי הביתה לפני כשנה עקב התדרדרותו של מצבו הרפואי של אבי, וגם אימי מכורח הנסיבות והקרבה הפיזית מאוד תלויה בי, למרות שהיא עובדת, ולמרות גילה הצעיר (50). תשובה איך מתמודדים עם מצב כזה ואיך משתחררים מהתלות עדיין אין לי, ואני מניחה שהזמן יגיד את שלו בענין זה. אבל חשוב לדעת להתחלק בנטל, ולא להרגיש שנשארת לבד עם האמא, האבל והאבדן. בכל מקרה, רק רציתי שתדע שיש עוד במצבך, ושאתה לא לבד.. אני מקווה שזה עוזר במשהו,

08/11/2000 | 14:11 | מאת: adi

שלום לעינבל וגלי, גם אני חוויתי את האובדן האב (ואח"כ גם האם) תזכרו תמיד, שכמה שלכם קשה, לאימא זה הרבה יותר קשה!!! ייתכן שהיא תתאושש מזה וייתכן שלא. חשוב שתתנו לה להגיש שמה שלא יהיה, אתם לצדה. עדי

13/11/2000 | 07:38 | מאת: עדי

גלי היקרה ! מצטער לשמוע שיש עוד במצבי אך תודה לך על תשובתך , אשמך לעזור אם אוכל

09/11/2000 | 19:40 | מאת: טלי וינברגר

עדי שלום רב, אמנם מות אביך מצער בוודאי, אך טוב שלמדת להפיק לקחים ממות חברך, ולזהות סימנים של אבל פתולוגי. כעת נראה שהמשימה העיקרית שלך היא לחזור לשגרת החיים החדשה, ולתמוך באימך. במידה ואתה חש שהנטל כבד מדיי, הפעל גם את יתר המשפחה. בכל מקרה, רצוי שתדע לקחת לך את המרחק הרצוי, כדי שלא תהפוך להיות מ"ס אחד אצל אימך, והקשר ההדוק ביניכם ייהפך לתלות חונקת. אם תזדקק לייעוץ נוסף, אני פה. בברכה, טלי פרידמן

13/11/2000 | 07:35 | מאת: עדי דורון

רק עכשיו קמנו משבעה מודה לך על עזרתך הרבה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית