עבור רווית ניסן

בני בן שנתיים ותשעה חודשים, נגמל מרצונו לפני חצי שנה, אך מתעקש לעשות את צרכיו המוצקים בתחתונים. נראה כי הוא בוחר לעשות כך שכן הוא מודע לבוא הצואה ואינו מוכן לשבת בסיר או בשירותים ובוחר בדרכו שלו. ניסינו כבר כמעט הכל... שתקנו ולא אמרנו דבר ונתנו לו להחליט...אבל הוא מחליט לעשות בתחתונים...הצענו פרסים מפתים...והוא נשאר בשלו..... הוא שאל אותי מספר פעמים האם אני כועסת על בחירתו ואני אמרתי שלא ושאני משאירה את ההחלטה בידו, שאלתו עוררה אצלי תהייה - האם הוא רוצה שאני אכעס ?. הגננת שלו שוחחה עימו על הנושא ושאלה מה הוא רוצה והוא אמר לעשות בתחתונים, היא הציעה לו לחזור לטיטול והוא הסכים...האם זאת בכלל אפשרות ? האם בכך לא אעביר מסר שאני לא סומכת עליו...שהרי המסר בבית הוא שהוא בוגר וגדול ושאפשר לסמוך עליו... מה לעשות ???....תודה.

אבקש לא להתייחס להודעות שלו וחבל על הזמן שלך לענות לו בכלל אפרת

לאפרת בוקר טוב. גמילה מטיטולים הינה תהליך האוצר בתוכו רגשות עזים. הוא ככרוך בתכנים של פרידה, שליטה, כעס ותוקפנות. בנך עשה עבורך את עבודת הקישור בכך ששאל אם את כועסת עליו. הוא חיבר בין קקי לכעס- מה שקורה אצל לא מעט ילדים. חשוב להבין את הכעס לאפשר את ביטויו בדרכים שונות. אין זה סותר את העובדה שאת סומכת עליו. המסר לגבי היותו בוגר וגדול צריך להכיל בתוכו גם מסר שלמרות בגרותו- הוא בכל זאת ילד, שישנם דברים שקשים לא- ובשביל זה אתם קיימים- כדי לעזור. לא הייתי מחזירה את הטיטול- כי בכך אתם באמת עשויים לבלבל אותו. הייתי אומרת לו שלוקח זמן להיגמל, ושלפעמים "מפספסים" אבל זה לא נורא- אולי בפעם הבאה יצליח יותר. נסו להיות אמפתיים לנסיונותיו. לא קל לו. בברכה. רוית.

רווית שלום - תודה רבה על העצה....