בעיה

שלום, אני בת 28, נשואה. לפני כשנה בעלי עבר לעבוד כמאבטח במקום העבודה שלי - אני סידרתי לו את העבודה. יצרתי קשר חברות קרוב מאוד עם הבוס שלו. בהתחלה רק היינו משוחחים על דברים שהציקו לנו, בעיקר עם בני הזוג. הקשר התחזק, ויום אחד, כשבא אלי לבית, ללא ידיעת בעלי, התחלנו לשלוח ידיים זה לזו. עצרתי אותו בשלב מסויים, ובתשובה לשאלתו "למה?", אמרתי כי שנינו נשואים וזה יכול להגיע למקומות לא רצויים. אחרי כמה ימים נסענו ביחד לעיר אחרת, ובערב המשכנו מאותה נקודה בה הפסקנו. לא קיימנו יחסי מין מלאים, אבל בהחלט "התמזמזנו" כהוגן. מאז אנחנו עושים זאת מידי פעם, לעיתים אפילו בעבודה. בשלב מסויים הוא יצא למילואים לחודש, ושוחחנו בטלפון כל יום קרוב ל-4-5 שעות ביום. תכננו מה נעשה ביחד כשהוא יחזור. כשחזר, במשך שבוע הכל היה בסדר, ואח"כ החלה התרחקות גדולה מצידו. לא הבנתי למה, וכששאלתי, אמר שהוא עסוק. לפני כשבועיים קיימנו שיחה, בעקבות אמירה שלו אני מתחמקת ממנו, מה שהיה נכון, כי סירבתי לקיים עימו יחסי מין כלשהם, ללא החברות שהיתה בינינו בעבר. שוחחנו והחלטנו כי נוצר בינינו קרח שיש לעבוד ביחד על הפשרתו. תיככנו לבלות ביחד, כדי לשבור את הקרח ולשוחח כמו בעבר. זה לא יצא אל הפועל. כל הסיפור הארוך הזה נועד רק להסביר את המצב שהיה. כיום, והאמת שזה מאז שיצא למילואים, אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו ולפנטז על סיטואציות מיניות בינינו. אני כל הזמן מוצאת את עצמי מחפשת סיבות לשוחח עימו, לראות אותו, ולהיות איתו (גם אם זה אומר להציע לו הצעות מיניות). הוא מצידו מגיב כשמתאים לו, ולא יוצר קשר מיוזמתו. בתקופה שהתרחקנו זה לא היה ככה, ועכשיו, אחרי השיחה שהיתה לנו זה, ואחרי שבילינו ביחד, אני שוב לא מצליחה להפסיק ולחשוב עליו או לפנטז. זה נאוד מפליא אותי, כי בד"כ אני מאוד שולטת בעצמי, ולא מאבדת שליטה. הפעם זה פשוט לא עובד. אנילא מצליחה לחשוב בהיגיון כשאני איתו. כל המחשבות והרציונל נעלמים, ונותר רק הרגש, והוא חזק! מה קורה לי? איך זה שאני מאבדת שליטה ומתנהגת כמו, תסלחו לי, אבל ממש כמו בחורה שוטה שלא שולטת בעצמה. לעיתים אני ממש נבוכה מהנסיונות שלי לקבל ממנו תשומת לב. אני אוהבת אותו, אבל לא כבן זוג, רק כחבר. אני נהנית לדבר עימו לבלות עימו, אבל עדיין לא מצליחה להבין מדוע אני מתנהגת כך. עכשיו, אם הצלחתם לקרוא את כל האורך הזה, יש למי מכם עיצה? עזרה? תודה רבה

ערפל שלום את מתארת בעיקר את יחסיך עם החבר מהעבודה. כדרך אגב סיפרת שהוא הבוס של בעלך ושאת סידרת לו את העבודה. למעשה כשאני קורא את הודעתך, נראה כאילו המידע על בעלך כלל לא רלוונטי. עם זאת, אולי דווקא שם קצה החוט. מה קורה ביחסייך עם בעלך? אין ספק שהקשר הרומנטי שפיתחת קשור למה שקורה בבית, ובעיקר לאור המשולש שנוצר במקום העבודה. אם את מרגישה שאת מסתבכת, אולי כדאי לפנות לייעוץ. אין פה רק שאלה של נאמנות לבן הזוג. יש כאן שאלה לגבי עולמך הרגשי כיום ומה חסר לך. אולי את מתמקדת באשמה שאת חשה וכיצד את "מאבדת את הראש". אני פחות מוטרד מהחלקים ה"מוסריים" שאותם את מדגישה, זה אולי מכסה על ההתמודדות היותר מסובכת מה קורה באופן כללי בחייך וכיצד תוכל לפעול כדי לא לאבד דברים נוספים ומשמעותיים בדרך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, תודה על התשובה. אתה צודק. מערכת היחסים בינינו התחזקה ונהייתה אינטימית יותר, כאשר אני ובעלי חווינו בעיות במערכת היחסים והתרחקנו מאוד זה מזו. בתקופה האחרונה, אחרי שיחה קשה שהיתה לנו, היחסים השתפרו מאוד, ומאוד התקרבנו שוב. אפשר להגיד שחזרנו כמעט ליחסים הקרובים שהיו בינינו לפני ההתרחקות. שנינו גם יודעים מה היתה סיבת ההתרחקות, וכיצד אנחנו נמנעים ממצב כזה שוב. כשחזרנו ליחסים קרובים, התרחקתי מהבוס שלו. האמת היא שגם ציפיתי ממנו ליותר במערכת היחסים שלנו, וכשלא סיפק זאת כעסתי עליו, ולכן היה לי קל יותר להתרחק ממנו. כך זה היה עד שהוא בא וביקש לשוחח על ההתרחקות בינינו ומה קרה לנו. היום אני במערכת מאוד קרובה עם בעלי, אבל גם, במקביל, בקשר עם הבוס. עניין נוסף הוא שבעלי הוא החבר הראשון שלי, והקשר עם הבוס שלו מהווה מעין התנסות במערכת אינטימית נוספת, אחרת לחלוטין. כך שיש פה גם עניין מסויים של סקרנות (ולא לחינם אומרים שהסקרנות הרגה את החתול...). היתה לי אפשרות לסיים את הקשר עם הבוס, אבל לא עשיתי זאת, ובחרתי להמשיך את מערכת היחסים. האמת היא, שלא ברור לי למה. יש הרבה דברים שאני יכולה לשוחח עם הבוס עליהם, אבל לא עם בעלי, למרות שעכשיו אני מנסה יותר ויותר לשוחח עימו עליהם, ורואה שזה כן ניתן. כנראה שזה מה שהיה חסר לי במערכת עם בעלי - החופשיות לשוחח על הכל, וקבלת הרבה חום ומגע (וזה משהו שאני צריכה בכמויות, ואף פעם לא שובעת מזה (תוצאה של ילדות שבה חשתי בודדה בעולם)). הוא מצידו מנסה לספק את הצורך הזה, אבל כמו שאמרתי, זה לא תמיד מספיק.