לנזבורה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הייייייייי, מה נשמע? אצלי משתפר, תראי זה נורא נכון מה שסיפרת לי להמשיך הלאה ,אבל הפחד מפעם רודף אחריי, תביני תמיד הייתי כאחת כזו בודדה מנודה וכו... לכן קשה לי מאוד קשה לי להבין שמישהו יוכל לאהוב אותי או להיות חבר אמיתי. כן אני מרגישה בימים אלה נורא רע. והגיוס מתקרב,קורה לי המון פעמים:מהפחד, ומהטראומות אני נורא מפחדת .שזה שוב יקרה אז אני מתגוננת על עצמי בכך שאני משדרת קשיחות, סנוביות ויותר מכול אני לא רוצה להכירם שלאא אחריי זה יפגעו ביי כמו כולם. ואז מה שקורה פה התנהגות כמו שתיארתי מרתיאה אנשים ואנשים מתרחקים אני מודעת לבעייתי שגורמת ניתוק מחברים. אחת, מה לעשות אייך בצבא יוכל לשנות התנהגות שכזו.... אני מפחדת לתת להכיר אותי שאני לא הפגע ובכלל יותר גרוע אני אפילו לא מתקרבת לאנשים מפחד מפגיעה דחייה, משהו שהיה לפני שלוש שנים מאז עברתי בית ספר ובכלל בכלל לא קישרתי אם הילדים הייתי במעגל סגור סביב עצמי... אז זה לא בדיוק נחשב כי לא נתתי הזדמנות לעצמי???נכון??? אך עם הכול עדיין הפחד להיות לבד הריי תמיד הייתי ככה אחת שהיה לך יום מקסים שבמלאו אוהבת נטעעעע
לנזבורה כתב/ה: > > הייייייייי, מה נשמע? > אצלי משתפר, תראי זה נורא נכון מה שסיפרת לי להמשיך הלאה ,אבל > הפחד מפעם רודף אחריי, תביני תמיד הייתי כאחת כזו בודדה מנודה > וכו... > לכן קשה לי מאוד קשה לי להבין שמישהו יוכל לאהוב אותי או להיות > חבר אמיתי. כן אני מרגישה בימים אלה נורא רע. > והגיוס מתקרב,קורה לי המון פעמים:מהפחד, ומהטראומות אני נורא > מפחדת .שזה שוב יקרה > אז אני מתגוננת על עצמי בכך שאני משדרת קשיחות, סנוביות ויותר > מכול אני לא רוצה להכירם שלאא אחריי זה יפגעו ביי כמו כולם. > ואז מה שקורה פה התנהגות כמו שתיארתי מרתיאה אנשים ואנשים מתרחקים > אני מודעת לבעייתי שגורמת ניתוק מחברים. > אחת, מה לעשות אייך בצבא יוכל לשנות התנהגות שכזו.... > אני מפחדת לתת להכיר אותי שאני לא הפגע ובכלל יותר גרוע אני אפילו > לא מתקרבת לאנשים מפחד מפגיעה דחייה, משהו שהיה לפני שלוש שנים > מאז עברתי בית ספר ובכלל בכלל לא קישרתי אם הילדים הייתי במעגל > סגור סביב עצמי... אז זה לא בדיוק נחשב כי לא נתתי הזדמנות > לעצמי???נכון??? > אך עם הכול עדיין הפחד להיות לבד הריי תמיד הייתי ככה > אחת שהיה לך יום מקסים שבמלאו אוהבת נטעעעע
היי נטעלוש! אני חושבת שמבלי לשים לב, כבר נתת בעצמך תשובה - לפחות חלקית - לשאלה שלך איך להתקרב לאנשים. את כבר יודעת בעצמך מה לא צריך לעשות, מה מרחיק ומרתיע אנשים - דהיינו התנהגות שמתפרשת כקשיחות וסנוביות. אז הנה, המפתח בידייך: תנסי לא לשחק אותה קשוחה - ואני יודעת שזה לא קל אחרי שהתרגלת להתנהג כך במשך תקופה ארוכה. אבל תנסי - ותראי שזה עושה את שלו! ואם כבר מדברים - אז אין לך מושג כמה שאת כל פעם יותר ויותר מזכירה לי את עצמי, לפעמים נדמה לי ממש שאת הראי שלי! גם לי היתה תקופה שהייתי סגורה כמו כספת ונראיתי קשוחה וממש אנטיפתית. ואני חושבת שבסך הכל זוהי תגובה טבעית ביותר לטראומה . אבל לאט לאט החומות נפלו - אולי זה הזמן, ואולי זה הטיפול - ופתאום אני מוצאת את עצמי פתוחה, מדברת על הרגשות שלי (כמובן, לא עם כל אחד ולא על כל דבר - אבל כאן אני סומכת על השכל הישר שלך שתדעי לסנן!) - וראה זה פלא - שום דבר לא קורה! אבל העיקר - במקום עבודתי פגשתי לפני כ-15 שנה בחור, שכל הזמן היה קורא לי "הקשוחה", וממש חשש מפני. היום הוא אחד מידידי הטובים והאמיתיים ביותר, קורא לי "נשמה", מספר לי הכל על עצמו, לפעמים אפילו פרטים אינטימיים, וגם אני מאוד גלויה ופתוחה איתו. ומעל לכל - הוא התגלה כחבר אמיתי שנותן כתף בשעת צרה! יותר מזה אני לא יכולה לפרט כי אני לא רוצה לחשוף את זהותו. בכל אופן אני חושבת שהמסר שלי ברור: אנשים בהחלט משתנים, מערכות יחסים משתנות, וחברויות באמת מופלאות יכולות לצמוח מהמקום הכי לא צפוי שיש! ואם זה קרה לי - אין סיבה שזה לא יוכל לקרות גם לך! כל טוב ואל יאוש - מחזקת אותך כל הזמן! נזבורה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
