מצבי רוח

הנני גרושה מזה כ- 7 שנים ולמרות שאני יזמתי את הפסקת הנישואין טרם הצלחתי להתגבר על כך, כך שאני מניחה כי יש איזו שהיא חרטה על המעשה. סיימתי הנישואין בצורה שקטה כאשר מטרה אחת עמדה לנגד עיניי - שילדיי לא יפגעו כלל או אם זה אפשרי אז מינימום פגיעה . שוחחתי רבות עם בניי והם מבינים לחלוטין מדוע לא יכולתי יותר להשאר במסגרת זו . מזה כחדשיים אני מובטלת מאחר ומקום עבודתי נסגר ואנכי מתרוצצת מראיון אחד למשנהו בחיפוש אחר מקום עבודה, אך טרם הצלחתי למצוא תעסוקה/עבודה ההולמת את כישוריי, נסיוני והשכלתי בנוסף לשכר הנמוך ביותר המוצע היום במשק, דבר הגורם לי ללחץ אדיר מעבר לחשש כי לא אמצא עבודה (באמצע שנות ה- 40) ומה יקרה בתום קבלת האבטלה מאת המוסד לב. לאומי. לחץ זה גורם לי להסתגר בבית, פוגע בבטחון העצמי שהיה לי, בשמחת החיים וכו'. חשבתי שזה זמני, אך זה לא נראה כך, אני חוששת שזה יעמיק וידרדר אותי לדכאון....... אשמח אם תוכל לייעץ לי/לכוון אותי, לא מוצא חן בעיניי מצב זה ולא הייתי רוצה כי בניי יראו/יבחינו/יושפעו. בתודה נא להשיב לי בתור האלמונית

ניצה כתב/ה: > > הנני גרושה מזה כ- 7 שנים ולמרות שאני יזמתי את הפסקת הנישואין > טרם הצלחתי להתגבר על כך, כך שאני מניחה כי יש איזו שהיא חרטה על > המעשה. > סיימתי הנישואין בצורה שקטה כאשר מטרה אחת עמדה לנגד עיניי - > שילדיי לא יפגעו כלל > או אם זה אפשרי אז מינימום פגיעה . שוחחתי רבות עם בניי והם > מבינים לחלוטין מדוע לא > יכולתי יותר להשאר במסגרת זו . > מזה כחדשיים אני מובטלת מאחר ומקום עבודתי נסגר ואנכי מתרוצצת > מראיון אחד למשנהו > בחיפוש אחר מקום עבודה, אך טרם הצלחתי למצוא תעסוקה/עבודה ההולמת > את כישוריי, > נסיוני והשכלתי בנוסף לשכר הנמוך ביותר המוצע היום במשק, דבר > הגורם לי ללחץ אדיר > מעבר לחשש כי לא אמצא עבודה (באמצע שנות ה- 40) ומה יקרה בתום > קבלת האבטלה מאת > המוסד לב. לאומי. > לחץ זה גורם לי להסתגר בבית, פוגע בבטחון העצמי שהיה לי, בשמחת > החיים וכו'. > חשבתי שזה זמני, אך זה לא נראה כך, אני חוששת שזה יעמיק וידרדר > אותי לדכאון....... > אשמח אם תוכל לייעץ לי/לכוון אותי, לא מוצא חן בעיניי מצב זה ולא > הייתי רוצה כי בניי > יראו/יבחינו/יושפעו. > בתודה > >

ניצה שלום, אני לא אשת מקצוע אלא בחורה עם ניסיון חיים. מציאת עבודה זה תהליך שלוקח המון זמן לעיתים. אני מצאתי אחרי ארבעה חודשים. אני מציעה לך בינתיים כמה טיפים: להגיע בזמן לראיונות, להקפיד על הופעה, ולעשות רושם טוב. בעניין שכר, כדאי לך להתפשר. אם הוא יראה שאת טובה, הוא יעלה לך את השכר. עדי

את מתארת גורם דחק (STRESS) רציני - דחק קיומי גם מבנה האישיות שלך הוא כזה שאת רגישה להערכה עצמית מה יחשבו עליך ילדיך ואנשים אחרים- ולכן המצב לו נקלעת הוא מלחיץ עוד יותר יש צורך להסתגל למצבים חדשים ולהתמודד עם אפשרות של ירידה ברמת חיים את צודקת מהחשש שעלול להתפתח דיכון - וכמובן שהתפתחות כזאת לא תעזור לך להתמודד - הייתי מתחיל עם - פסיכוטראפיה תמיכתית עם מרכיבים פסיכודינאמים - יהיה צורך לעקוב שלא מתפתח דיכאון המצדיק גם התערבות תרופתית - לכן כדאי שהפסיכוטראפיסת יהי פסיכיאטר צרי איתי קשר ליעוץ נוסף דרך פרטים בכרטיס אישי (לחיצה על שמי בדף הפורום)

לאלמונית שלום רב, אני מסכימה עם דבריו של ד"ר פלד, פרט לעובדה שהפסיכותרפיסט יהיה גם פסיכיאטר. זה לא הכרחי, ופסיכותרפיסט טוב, ידע להפנותך לפסיכיאטר כשתזדקקי לכך. אץ יכולה לפנות לטיפול בשירות הציבורי, במרפאה לבריאות הנפש, או דרך קופ"ח. במקומות אלו הטיפול יהיה זול יותר מאשר פרטי. בברכה, טלי פרידמן.