לנזבורה

היייייייייייי מה שלומך היום? אצלי משתפר, את יודעת תמיד אני מרגישה שאני היחידה שלבד שאין לה אף אחד, אחת. תמיד אני מרגישה שכמוני אין ואני מגדירה את עצמי כמין מוזרה. לבדכ ככזו... אחת לפי דעתך יש סיכוי לשינוי?אייך הריי תמיד תמיד תתתתתמיד הייתי כזו. פתאום דברים היו אחרת? את היית בבסיס סגור נכון? ותמיד יש את כול הסוגים של האנשים, אייך מתחילים כשמגיעים לבסיס לתפקד זה נורא מפחיד לא מכירים וכולם כבר מגובשים ומכירים אייך נכנסים אלייהם? וכן כן, זה ישמע לך שטוטיי אבל לצערייי אני מרגישה רע אם המראה לצעריי יש לי גם חזה ענקקקקקקקקקק דבר שמאוד מפריע לי. הרבה בנות לא מתקרבות אליי כי:אני מטבעי מהטראומות של העבר ,נסגרת בתוכי לא פתוחה איתם משדרת אלייהם אל תתקרבו אליי אני אלייכם לא והם מבחינתם חושבים שזה בגלל היופי ואז מגיעות הרחילות המעצבנת הזו המעפנה מי היא חושבת שהיא ואז מתחילות לרדת אליי בקוללל... מבינה.. עד כמה הבעייה היא קשה בגלל זההה ... אחת את יחידה במינה שמבינה אותי עד כהה עזרי לי תני לי את הצעתך ומנסיונך.... האם היית פעם כמוני לבד לבד לבד בלי שום אחת????? האם צבא זה בהחלט שונה מתיכון יש כאלה מקרים שיש בצבא אנשים ששונאים???????? אוהבבבבת המון נטעעעעעעעע

היי נטעלי! לא, דווקא לא הייתי בבסיס סגור - הייתי מה שקוראים היום קל"בניקית (=קרוב לבית). אבל זה לא מנע ממני ליהנות בסך הכל (ואפילו הכרתי שם את החבר הראשון שלי), "להשתפשף" לקראת החיים האזרחיים, לפגוש כל מיני אנשים שונים ומשונים, לפעמים גם להלחם על זכויותי - ולנצח!!! בצבא, כמו בתיכון וכמו בחיים האזרחיים, יש כל מיני טיפוסים - אנשים-הם-אנשים-הם-אנשים בכל מקום ובכל מסגרת, על כל הטוב והרע שבהם. ובקשר לשאלה שלך אם גם אני הרגשתי שאין לי אף אחד - אז התשובה שלי היא - אוהו, כמה שזה מוכר לי! עד היום לפעמים תוקפת אותי לפעמים ההרגשה הזאת - שאף אחד לא מסוגל להבין אותי, שאני שונה, "עם זנב וקרניים". אבל את יודעת מה? גליתי גם אנשים שממש בראש אחד איתי - כמוך, למשל, ועוד כמה כאלה - וברגע שאני נזכרת בזה - אני פתאום תופסת שאני לא לבד! וגם את לא לבד - יש לך אותי, שמבינה בדיוק את הראש שלך, כי הראש שלך זה בדיוק כמו הראש שלי, ואת יודעת מה? נדמה לי שכבר כתבתי לך, שיש עוד הרבה אנשים עם ראש כביכול "שונה" ו"מוזר" כמוני וכמוך, אלא שכלפי חוץ הם נראים "נורמליים" וחזקים. ורק כשמכירים אותם קצת יותר טוב רואים פתאום עד כמה גם הם עמוק בתוך תוכם חלשים, רגישים ופגיעים, איכפת להם מביקורת של אחרים וכולי. אז מה אני אומרת, בסופו של דבר? - אל תפחדי להיות את עצמך, על כל הצדדים שבך. אני לא אגיד לך לחשוף את החולשות שלך בכל זמן ובכל מקום ולפני כל אחד, את בוודאי מבינה שלא לזה אני מתכוונת. אבל אני מתכוונת שתרשי לעצמך להיות יותר טבעית ו"זורמת" בלי חשש מ"מה יגידו", ואת עוד תופתעי לגלות עד כמה עשוי להיות גדול מספר האנשים שיבינו אותך!! ושוב - לא כולם, בוודאי שלא. אבל מתוך כל מבחר האנשים שעוד תפגשי - בצבא ובאזרחות - בוודאי תגלי את אלה שתהיי אתם בראש אחד, ומניסיוני - מספרם עשוי להיות הרבה בגדול ממה שאת מעלה בדעתך! ועוד משהו: כשאת נתקלת במישהו שלא מקבל אותך, שלועג לך ולמה שאת, אל תתקפלי. להיפך: תזקפי בגאוה את הראש (וכן, אני יודעת שזה קשה אבל אפשרי!!!!!!) , תסתכלי לו ישר בעיניים ותגידי - לו ולעצמך: זאת אני, זה מה שיש, ומה שיש הוא טוב ויפה ומיוחד!!!! כל טוב ובהצלחה - ומקווה להמשיך לשמוע ממך! מחזיקה לך חזק!!!!!!!! נזבורה