איתן - הבטחתי!

היי, אז ככה - לפני כמה שנים הבנתי, שאני לא סובלת את איך שאני נראית... כמובן שהייתי שמנה מדי (בעיניי)... הפתרון היה להפסיק לאכול הרבה דברים, ולהצטמצם לדברים בסיסיים... אבל לפעמים הגוף דורש את שלו - ואז אוכלים קצת יותר ממה "שמותר". ואז צריך ללכת ולהקיא הכל! בעבר השתמשתי גם במשלשלים, אבל היום אני צריכה לבלוע כמות גדולה (בבת-אחת) כדי שהם ישפיעו. אז זהו על רגל אחת.... HERA.

ואז.. מגיע יום אחד שמבינים, שדי, שאי אפשר יותר לחיות בתוך הגועל והסרחון, בתוך המעגל האינסופי של אכילה - הקאה, ומחליטים לעשות מעשה, מחליטים ללכת לטיפול ולתת לעצמך את האפשרות ואת הסיכוי לפחות לזכות בחיים נורמלים טובים יותר, מאושרים, שבהם מגיע לך לאכול בלי להקיא, מותר לך להרגיש טוב עם עצמך ועם הגוף שלך, ואולי את בכלל לא כל כך שמנה, כמו שאת חושבת, אולי אחרים צודקים ואוביקטיבים יותר ואת בעצם רזה, אולי הטבלאות נכונות. מגיעים לטיפול עם רצון, אבל בלי כוחות, בלי לדעת איך עושים את זה, איך מפסיקים משהו שבכלל אין לך שליטה עליו, איך מתגברים על כוח שחזק ממך, ולאט לאט לומדים. לומדים שלא תמיד צריך לבד, לומדים שאנחנו לא מושלמים בהכל, לומדים שזה בסדר לקבל עזרה כשקשה וכשלא יודעים איך, לומדים שמותר להישען ולהיתמך, ולאט לאט נהיה קל יותר ומצליחים, כל פעם קצת יותר לשלוט על הרעב ועל השובע, על המחשבות לגבי המשקל והקלוריות, והנה עוברת לה חצי שנה נקיה לגמרי. הייתכן ?? אני הצלחתי לא להקיא חצי שנה, כן, יתכן. ואז.. שוב הגלגל מתהפך, משבר, המון אירועים, המון בלגן, המון לחץ, יותר מדי כאב, פחד, חרדה, היסטריה, בהלה, עצב ודמעות, והכל חוזר, כאילו לא עבר, כאילו לא למדתי דרכים חדשות כבר להתמודדות, כאילו אין לי כבר את הכלים, ורק האכילה וההקאה תציל אותי מהערבים והלילות חסרי השינה המפחידים והמבעיתים הללו, כאילו כל מה שרוצים ושואפים אליו זה למות, ולהשתחרר כבר מהסבל האינסופי והנוראי הזה. נסוגים אחורה, נתמכים, נשענים, נסחבים, בדרך גם בועטים, רוצים לברוח, רוצים ללכת, רוצים שיעזבו אותך בשקט עם חוסר השפיות שלך ועם השגעון שלך, רוצים להתאשפז, רוצים שיטפלו בך, רוצים שיאהבו אותך, אבל אתה לא אוהב את עצמך. ואז.. בסוף זה חודר, בסוף אתה מבין שיש אנשים שאתה חשוב להם, שאתה יקר להם, שאוהבים אותך, שרוצים אותך, ואתה חוזר לקבל את עצמך, ויכול לאכול שוב ולישון שוב ולא להקיא שוב, ולחייך ? ולצחוק ? כן, לחייך ולצחוק ולחיות.. ושוב ימים של שקט, שוב אפשר לשלוט, שוב יש כוחות, שוב היכולות צצים... ככה זה העולם, קצת טוב וקצת רע, בגלים. צריך ללמוד לשלוט כשאפשר, לוותר כשאי אפשר, לא לייסר את עצמך על כל הנפילות, לדעת להישען להיתמך ולקבל עזרה כשצריך ואפילו לתת לסחוב אותך בתקופות הנוראיות, והכי חשוב - לקום כל בוקר ולהתחיל מחדש למרות הכל, למרות הערב והלילה הקשים שהיו אתמול, לא לוותר, ולא לסגת, ולא להפסיק ולנסות לעלות למעלה, ואם את לא מצליחה לא לוותר, תמצאי מישהו שלא יוותר עלייך וילחם בשבילך כשצריך - מטפלת, אמא, אחות, חברה כל מי שאפשר. מצטערת שנסחפתי ונדחפתי לך להודעה, העלית לי אסוציאציות, כבר אמרתי - לפעמים את מוציאה לי את המילים מהפה. מקווה שזה לא מפריע יותר מדי. רות.

אני לא יודעת... באמת שלא... בתקופות שבהן אני פחות נלחמת באוכל, ומסתדרת עם מספר המאכלים המצומצם אני שלווה יותר. יודעת שאין במה שאני אוכלת משהו מזיק, משהו שיגרום לי לתעב את עצמי. אני זוכרת, שכילדה פחדתי!!! להקיא, זה נראה לי משהו דוחה... גם היום אני חושבת שזה דוחה... השניה הראשונה שלפני מעוררת בי גועל, אבל אחרי שניה אני מחליטה שזה גועל "זמני", וזה עדיף על לשנוא את עצמי לטווח ארוך. אני לא מסתדרת עם מספרים - מבחינת הטבלאות וה BMI אני בסדר מינוס... אני לא ממש גבוהה (כולי 155 ס"מ). אבל למספרים הללו אין משמעות - מה שאני בראי זה מה שקובע. הגעתי לטיפול מרצוני... אף-אחד לא לחץ עליי... ובכל זאת נדמה שזו היתה טעות. ולכן ביטלתי את הפגישה הקרובה, כדי לתת לעצמי זמן להחליט אם אכן הטיפול זה מה שיעזור. הפסיכולוגית אמרה לי, שהיא אף-פעם לא ראתה אותי צוחקת... אולי כי לא היו לי סיבות (אין לה חוש הומור כזה מוצלח... :) ). תודה שנסחפת ו"נדחפת", באמת.

אני מקוה שקראת מה רות כותבת לך. זה באמת מעלף. אני לא חושב שהייתי יכול להוסיף או להתקרב אפילו למה שהיא כתבה. אני רק מאחל לך שבאמת תצליחי לאכול. ולצאת מהמצב שאת נמצאת בו. מה שכן דיברתי אם השטן ואמרתי לו שיכין לך סלטים ולא עופות:)) אם כל מיני ירקות ופירות העונה:)) פסטה זה בסדר? ומה אם פיצה? או פלאפל הוא שואל?:)))) קצת חריף?:))))) אני רוצה שתאכלי אוכל בריא. ככה גם לא תשמיני מידי וגם תיהי בריאה ולא תיהיה לך סיבה להקיא. במקום כדורים משלשלים תיבלעי איזה סלט יווני זה יותר טעים או סלט פירות.או ליפתן:) טוב זהו הדיבורים גורמים לי תאבון:) ואני כן אוכל עוף:) אז תגידי לתרנגולות שיזהרו:))) כי אני תיכף בא:)))) @----)----- איתן

אני דווקא אוהבת סלט יווני - אבל רק עם בולגרית 5% (או 1/2%). קראתי את מה שרות כתבה... הגבתי כמיטב יכולתי, אבל אקרא זאת שוב ושוב... עד שיכולתי השכלית תתעלה מעל עצמה, ותאפשר לי לקלוט טוב יותר. אני לא ממש זוכרת איזה טעם יש לפיצה או פלאפל... :( ויאללה בתאבון לך.